התשובה הברורה היא שבג"ץ בחר, פעם נוספת, לנפץ את גבולות הביקורת השיפוטית, לרמוס ברגל גסה את עיקרון הפרדת הרשויות ולהציב את עצמו מעל הפרלמנט. הסערה הציבורית והפוליטית המוצדקת לא איחרה לבוא. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הגדיר את ההחלטה כ"קמפיין סיכול ממוקד נגד המחנה הלאומי", וטען ובצדק כי מדובר בפגיעה אנושה בדמוקרטיה, בכנסת ובממשלה. הקביעה הזו משקפת תחושת עומק מבוססת בקרב רוב הציבור בישראל: מערכת המשפט נטשה מזמן את תפקידה המסורתי והפכה לשחקן פוליטי לעומתי, המנסה לעצב את פני המדינה בניגוד לרצון הבוחר.
מבחינה ציבורית ומעשית, החלטת בג"ץ יצרה קושי מובנה ומכוון. עו"ד מיכאל ראבילו, שנבחר כדין על ידי כנסת ישראל, מצא את עצמו תחת מתקפה משפטית וציבורית שנועדה לעקר את הלגיטימציה של מינויו. זוהי שיטה מוכרת: יצירת "עננה משפטית" מלאכותית כדי לפגוע בסמכותו הציבורית של נבחר או ממונה מטעם המחנה הלאומי כבר מיומו הראשון בתפקיד. כעת, כדי שלא לאבד את התפקיד לחלוטין ולמנוע את שיתוק מוסד המבקר, הקואליציה תיאלץ ככל הנראה לבלוע את הגלולה המרה, לקיים הליך בחירה חדש ולהפגין רוב מוחץ וברור יותר בכנסת. ההערכה המרכזית בקרב גורמים פוליטיים ומשפטיים היא שהכנסת בחרה שלא לשבור את הכלים לחלוטין ערב בחירות, ותפגין "התקפלות טקטית" זמנית מתוך אחריות לאומית וכדי למנוע משבר חוקתי גלוי ומיידי.
בסופו של דבר, הביקורת הנוקבת מופנית גם כלפי מערכת הייעוץ המשפטי והפרקליטות, המנהלות קו משפטי עקבי, אגרסיבי ומגמתי שמטרתו לשלול מהכנסת ומהממשלה את יכולת המשילות. הוויכוח האמיתי איננו רק על זהותו של מבקר המדינה; הוא עוסק בשאלה קיומית: מי קובע את כללי המשחק בדמוקרטיה הישראלית – נבחרי הציבור או חונטה שיפוטית שלא נבחרה מעולם? שמירה על דמוקרטיה אמיתית מחייבת מערכת משפט המכירה בגבולות כוחה ומכבדת את עצמאות הכנסת. אם מגמת ההתערבות הבוטה של בג"ץ תימשך, הדיון על גבולות כוחה של הרשות השופטת לא יהיה עוד סוגיה אקדמית, אלא הנושא המרכזי והבוער ביותר שיוכרע בקלפי על ידי העם.
התרעות פיקוד העורף