באותו יום חל גם י"ז בתמוז - היום שבו נפרצו חומות ירושלים. היום שבו החל התהליך שהוביל לחורבן הבית ולגלות הארוכה בתולדות העם היהודי. אלפיים שנה מפרידות בין שני האירועים, אבל נדמה ששלושה לקחים מאותו חורבן עדיין מבקשים להילמד:
ואז מגיעה השאלה הקשה באמת. עם הלקחים הנלמדים הללו, כיצד ייתכן שלאחר אלף ימי מלחמה, שבהם ישראל רשמה הישגים צבאיים חסרי תקדים, חלקים מהציבור משוכנעים שאנחנו מפסידים? חלק מהתשובה נמצא בזירת התודעה.
דובר צה"ל ממעט, ובמידה רבה של צדק מבצעי, לחשוף את מלוא היקף הפגיעה באויב. הציבור הישראלי רואה שוב ושוב את ההרס בקריית שמונה, בבארי, בבת ים או ברחובות. מנגד, את ממדי הפגיעה בעזה, בלבנון, באיראן ובחזיתות נוספות הוא מכיר בעיקר דרך הרשתות החברתיות וערוצי התקשורת הזרים. במלחמה המודרנית, מי שמפסיד בקרב על התודעה עלול למצוא את עצמו מנצח בשדה הקרב - אך משוכנע שהוא מובס.
הדוגמה הבולטת ביותר היא איראן. חרף הפגיעות שספג המשטר - בצמרת הפיקוד, במערכי ההגנה האווירית, בתשתיות צבאיות ובסמלי כוח של המשטר - המסר המועבר לציבור האיראני ולעולם הוא של ביטחון, עמידה איתנה ואף ניצחון. זו אינה בהכרח תמונת המצב הצבאית; זו תמונת המצב התודעתית. ובמלחמות, לתודעה יש לעיתים השפעה כמעט גדולה כמו לזירת הלחימה עצמה.
אבל יש תשובה עמוקה יותר. במשך כמעט אלפיים שנה לא היה לעם היהודי אתוס של ניצחון צבאי. מאז מרד בר כוכבא ועד ראשית הציונות לא צמחו לנו מצביאים לאומיים, לא נכתבו אפוסים של ניצחונות ולא נבנתה תרבות שמקדשת הכרעה בשדה הקרב. שרדנו בזכות הספר, לא בזכות החרב. פיתחנו גאונות אינטלקטואלית, אך איבדנו את שפת הניצחון.
אולי משום כך יש בינינו מי שמתקשים לראות בניצחון יעד. עבורם, עצם השאיפה להכרעה נתפסת כחשודה, כמעט מסוכנת. נדמה שנוח יותר לדבר על "ניהול הסכסוך", על "הכלה", על "סיום הלחימה", ופחות על ניצחון.
במזרח התיכון, ניצחון איננו מילה גסה. הוא גם איננו ביטוי להיבריס. הוא שפת ההישרדות. אין פירוש הדבר שעלינו לזלזל באויב או להאמין שכוח פותר כל בעיה. ההפך הוא הנכון. דווקא ההיסטוריה היהודית מלמדת שענווה היא תנאי להישרדות. אך ענווה איננה ויתור על ניצחון. היא הידיעה שגם לאחר הניצחון יש להמשיך לנהוג באחריות.
אולי זהו הלקח הרביעי שי"ז בתמוז ואלף ימי המלחמה מבקשים ללמד אותנו יחד: לא די להחזיק בצבא חזק. עם חייב להאמין גם בצדקת ניצחונו.
הגיע הזמן להשלים את המהפכה התודעתית שהחלה עם הקמת המדינה. לצאת מהמסדרון הארוך של הגלות אל אולם הריבונות. להבין שניצחון איננו סיסמה פוליטית ואיננו גחמה צבאית. הוא תנאי לקיומה של מדינת ישראל. אחרי אלפיים שנות גלות ואלף ימי מלחמה, הגיע הזמן שגם התודעה היהודית תלמד לנצח.
התרעות פיקוד העורף