היא מזמינה אותנו להתבונן בשאלות קיומו הלאומי של עם ישראל בארצו, בעבר ובהווה, ומתוך כך מזמינה לבנות עתיד טוב יותר.אכן, בתקופה זו אירעו מאורעות בעלי משמעות דתית מובהקת, ובראשם הפסקת הקרבת קורבן התמיד וחורבן בית המקדש. אך לצידם התרחשו גם אירועים בעלי משמעות לאומית עמוקה: המצור על ירושלים, נפילת העיר, אובדן הריבונות, הגירוש מהארץ והיציאה לגלות. אלה משברים לאומיים, המלמדים על המחיר הכבד של אובדן העצמאות.
ימי בין המצרים אינם רק ימי אבל, אלא גם הזדמנות לחשבון נפש ולבנייה מחודשת. ההיסטוריה מלמדת כי הסכנות שאיימו על עם ישראל לא נבעו רק מאויבים מבחוץ, אלא גם מחולשה פנימית ומפירוד. הדוגמה הבולטת ביותר היא סוף ימי הבית השני. בעוד הרומאים צרו על ירושלים, נאבקו בתוכה קבוצות יהודיות זו בזו. הבריונים אף שרפו את מחסני המזון של העיר כדי לכפות את המשך המלחמה, ובכך החלישו את יכולת העמידה של ירושלים והחישו את החורבן. זהו לקח נצחי: קנאות, גם כשהיא נובעת מתחושת שליחות, עלולה להיות הרסנית.
גם היום ניצבת ישראל מול אתגרים מורכבים. אויבינו אינם מסתירים את רצונם לפגוע בנו, כפי שהוכיחו באכזריות מעשי הטבח של 7 באוקטובר. גם חורבן ירושלים לא היה רק אובדן של אבנים ומוסדות. מגילת איכה ומסכת גיטין מתארות את הזוועות שביצעו הרומאים באוכלוסייה האזרחית. ההיסטוריה מלמדת אמת נוספת: כשהחברה היהודית שקועה במאבקים פנימיים וכל מחנה בה רואה בניצחונו על האחר את היעד העליון, היא מחלישה את עצמה ומקילה על אויבינו.
כדי להפוך את רעיון האחדות למציאות, אין די בסיסמאות. עלינו לטפח שיח מכבד, גם עם בעלי דעות שונות. להתגייס למשימות לאומיות ולנהוג באחריות בשיח הציבורי. האחריות הזו מוטלת לא רק על כל אזרח, אלא גם על מנהיגי הציבור ואמצעי התקשורת, שלהם השפעה מכרעת על עיצוב האווירה הציבורית.
חז"ל לימדו שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם וייבנה בזכות אהבת חינם. אין זו רק אמירה מוסרית, אלא תפיסה לאומית עמוקה: חוסנו של עם ישראל תלוי לא רק בכוחו הצבאי או הכלכלי, אלא גם בערבות ההדדית, בכבוד ההדדי ובתחושת הייעוד המשותף, מהר סיני ועד מדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף