עדיין לא ברור מה יעלה בגורלו של הסכם המסגרת הנרקם בין ארצות הברית לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן. אנו עדים למציאות שבה אין יום שעובר ללא מהלומות הדדיות, הטחת האשמות ותוקפנות גלויה, מהלך שמעמיד בספק רב את היכולת המעשית להגיע לכלל הבנות מוגמרות תוך שישים יום.
חשוב שנפנים היטב את תמונת המצב: גם אם, בבוא העת, ייחתם בסופו של יום הסכם בין הבית הלבן לטהרן, הרי שמדובר בהסכם רע מכל הבחינות, הסכם שיהווה אסון אסטרטגי לישראל. הוא יסלול את הדרך לאיראן לקבל מיליארדי דולרים מארצות הברית ויאפשר לה להרוויח ממון רב וחסר תקדים ממכירת הנפט שלה.
אולם, קיימת גם אפשרות שנייה, מסוכנת לא פחות, שתוצאתה תהיה הרת אסון עבורנו. המהלומות החוזרות ונשנות בין ארצות הברית לאיראן במצרי הורמוז עלולות להתפתח לכדי מלחמה רחבה וחסרת שליטה, שבה ארצות הברית תשוב לתקוף במלוא עוצמתה מטרות אסטרטגיות וצבאיות על אדמת איראן בהשתתפות ישראל או בלעדיה, אך יש להניח, בזהירות הראויה, שגם הפעם לא תוכל המעצמה האמריקאית להכריע את המשטר האיראני באמצעות כוח אווירי בלבד.
כפי שראינו במבצעים דוגמת "עם כלביא" או "שאגת הארי", אין זה משנה איזה נזק תסב ארצות הברית למתקני התשתית באיראן, כל עוד המשטר האיראני נותר על כנו, כל הפעולות הללו הן בבחינת מלאכה לבטלה. המשטר ידע לשקם את עצמו במהירות, בסיוע בעלות בריתו רוסיה, סין וצפון קוריאה, ויחזיר לעצמו את יכולותיו הצבאיות, ואף יתעצם מעבר למה שהיה טרם התקיפה.
המהלך הזה יותיר את ישראל בודדה במערכה. נאלץ להתמודד לבדנו, ללא תמיכת ארצות הברית וללא שום רשת ביטחון מדינית, כשהמשאבים שלנו מתכלים והיכולת להגן על עצמנו נשחקת. זו תהיה עמידה מול איראן, אך גם מול הברית האסטרטגית המתרקמת של טורקיה, מצרים, סעודיה ופקיסטן, המכוונת כולה כנגד ישראל.
אין צורך ללכת רחוק בדפי ההיסטוריה כדי לראות כיצד ארצות הברית, כמעצמה עולמית, ברחה מווייטנאם ובהמשך מאפגניסטן עם הזנב בין הרגליים אל מול כוחות גרילה מוגבלים. זה בדיוק התרחיש הצפוי לנו, וזהו המחיר שנשלם על הדינמיקה האמריקאית והישראלית הרופסת.
ישנה רק דרך אחת לישראל להיחלץ ממעגל הקסמים המדרדר אותנו לתהום: החלפה מיידית של ההנהגה המדינית והצבאית שאחראית למצבנו הנוכחי. נדרשת הנהגה חדשה שתוביל לחיזוק מעמדה הבינלאומי של ישראל, ובפרט לשיקום היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית, לקדם את הסכם השלום עם לבנון ובריתות עם ארצות ערביות נוספות, עליה לפעול לשיקום כוחו של צה"ל, לחיזוק החוסן הלאומי והחברתי, ולקידום רפורמות עומק במערכות החינוך, הבריאות והתשתיות - כל זאת תוך ניהול אחראי וטיפול נחוש בגרעון התקציבי
התרעות פיקוד העורף