כדי להמחיש את הסכנה המיידית של החוק, סיפק לימון דוגמה חיה וחריגה ממה שהתרחש באותם רגעים ממש בשולחן הממשלה: "בעודנו מדברים פה בוועדה, תוך כדי ישיבת ממשלה שמתנהלת במקביל, הונחה הצעת החלטה של שר התקשורת בדבר אי הכרה של הממשלה בפעולות של מועצת הרשות השנייה, בניגוד להחלטת בית המשפט העליון. ככה זה ייעשה אחרי שהחוק יעבור - כשיהיו חוות דעת משפטית או פסק דין שלא ימצאו חן בעיני הממשלה, היא תעשה אוברולינג (תעקוף את חוות הדעת; נ.פ). החוק ינרמל הפרה שיטתית של החוק".
לימון מנה סדרה של השלכות רוחב הרסניות לדבריו שינבעו מכך שהממשלה תהפוך, למעשה, לגורם המוסמך לקבוע את הדין עבור עצמה: פגיעה באינטרס הציבורי ובדמוקרטיה - קולו של היועמ"ש יושתק בנושאים רגישים כמו חלוקת משאבים, תקינות מינויים, ניגודי עניינים, כספים קואליציוניים, עצמאות המשטרה, דיני חירום, דיני בחירות ועצמאות התקשורת.
פתח להתערבות פוליטית בפלילים - לימון דחה את הטענה כי התחום הפלילי מוגן תחת הנוסח החדש, והסביר כי העולם הייעוצי והעולם הפלילי שלובים זה בזה. קביעות ייעוציות (כמו הגדרת פעולה כניגוד עניינים, חוקיות הפגנות או מדיניות חקירה) נושאות משמעויות פליליות ישירות. "זה נותן פתח להתערבות הממשלה באכיפת החוק, דבר שבית המשפט כבר קבע שהוא סממן לשלטון לא דמוקרטי", התריע. שינוי כללי המשחק ללא דיון - הנוסח החדש משמיט את ההגנות על דרכי המינוי וההעברה מכהונה של היועמ"ש, ומאפשר לממשלה לשנות כללים אלו באופן חד-צדדי.
בליי ציין כי הנוסח הנוכחי אינו מספק גידור הרמטי לתחום הפלילי. הוא הדגים זאת באמצעות עבירות צווארון לבן, שבהן הפרשנות הייעוצית שנותן היועמ"ש - למשל, בנושא קבלת מתנות על ידי נבחרי ציבור - מכתיבה באופן ישיר את אופן האכיפה וההעמדה לדין. אם הממשלה תוכל לבצע אוברולינג לפרשנות המשפטית, הדבר ישפיע ישירות על הדין הפלילי. בליי אף הזכיר כי על פי דוח ועדת אגרנט ההיסטורי, התחום הפלילי חייב להיות מוחרג לחלוטין מכל מנגנון של עקיפה ממשלתית.
מנגד, יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן דחה את ההאשמות על חקיקה חפוזה, והזכיר כי החוק נדון לאורך 59 דיונים שונים. רוטמן הבהיר כי לשיטתו מדובר במהלך נכון המאפשר לקדם סעיפים מוסכמים, תוך דחיית הפרקים המורכבים יותר של תפקיד התובע הכללי לכנסת הבאה.
התרעות פיקוד העורף