כך גם פעל עמית בעניין מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. עמית למעשה "פיטר" את כל חברי המועצה שממשלת ישראל הנוכחית מינתה, ובאקט לולייני - החריג אפילו למידותיו ההיפר-אקטיביסטיות של עמית עצמו - החזיר את המועצה שממשלת השינוי מינתה. וכדי לאפשר לה לאשר את עסקת ערוץ 13 – עסקה שמעוררת שאלות משפטיות ואתיות כבדות משקל – הוא אף ביטל את התנאי המוקדם שקבע קודם לכן, שלפיו המועצה של ממשלת השינוי, לעת עתה, לא תקבל החלטה "מהותית", כך שכעת היא כן תוכל לאשר את עסקת ערוץ 13.
ואם אין די בכך, עמית פעל בניגוד ישיר ובוטה להוראות החוק, הקובע שאם חסרים למעלה משליש מחברי המועצה, היא אינה בת-קיום. כל זה, כמובן, לא הפריע לעמית להפוך את לשון החוק לחסרת כל ערך בשם רצונו לשמר את מוקדי הכוח של ההגמוניה הישנה.
אז אם אכן אנחנו ב"מצב החריג", ואין כאן חוק אלא מאבק כוח, גם לממשלה יש זכות לפעול מתוקף אותה דוקטרינה. כי אם עמית פועל בניגוד חזיתי ללשון החוק ורומס אותה ברגל גסה, מדוע שהממשלה לא תפעל באותו אופן כלפי פסיקותיו המבזות את לשון החוק ומחללות את עקרון היסוד בדמוקרטיה בדבר ריבונות העם? הרי המהלך של עמית מבוסס בעצמו על הרעיון שאין כאן חוק.
במצב של משבר חוקתי אנו נוהגים להחיל את "מבחן המאבטח". נניח לרגע שבג"ץ פוסק שעל ראש הממשלה לפטר את השר בן גביר, וראש הממשלה מסרב לעשות כן. נניח שבן גביר מגיע לפתח המשרד לביטחון לאומי וניצב מול המאבטח. השאלה היא מה יעשה המאבטח: האם הוא ימנע מהאזרח בן גביר להיכנס, או שמא יאפשר לשר בן גביר לפקוד את משרדו? במצב כזה, המאבטח מגלגל את השאלה כלפי מעלה עד שהוא מגיע אל האחראי על מערך האבטחה. האבטחה האישית מתבצעת על ידי היחידה לאבטחת אישים, שהיא חלק משירות הביטחון הכללי. כלומר, ראש השב"כ יחליט למי הוא מציית.
מדינת ישראל מתקדמת בצעדי ענק לקראת משבר חוקתי. אי-הכרה בנפקויות המשפטיות של החלטה של מועצת הרשות השנייה, שפועלת ללא סמכות ובניגוד לחוק, היא "משבר חוקתי קטן", שהוא בסך הכל קדימון ל"משבר חוקתי עמוק יותר", הצפוי ככל שבית המשפט העליון ימשיך לפעול בניגוד לחוק תוך אימוץ הדוקטרינה של המשפטן הנאצי שמיט בדבר "המצב החריג".
התרעות פיקוד העורף