יש להודות שבמשק הישראלי קיימות גם תופעות אחרות, חלקן תוצאה של עיוותים מבניים בסיסיים, שאם לא יתוקנו, הדבר עלול לפעול בניגוד לתחזיות החיוביות. בנוסף יש לציין שהממשלה, בנק ישראל וגורמי השוק השונים לא הצליחו לבלום את העלייה ביוקר המחיה שפוגעת ברווחת הציבור ובכושר התחרות של המשק הישראלי, לרבות בענף ההייטק, בזירות בינלאומיות שונות.
מדאיג במיוחד מבחינה מקרו־כלכלית הוא הנתון שלפיו הגירעון התקציבי צפוי לעמוד על 5.3% תוצר ב־2026. אם כך יהיה, זוהי השנה הרביעית ברציפות שישראל מתנהלת בה עם גירעון שמעל 5% תוצר. לפני שנים אחדות כלכלנים שמאלנים שונים, בעיקר בארצות הברית, ואף באוניברסיטאות יוקרתיות כהרווארד וסטנפורד, פיתחו תיאוריות שווא שלפיהן אין כל פסול בגירעונות תקציביים שמקדמים כביכול את רווחת הציבור.
כלכלה זו עלולה להפוך לבומרנג לנוכח התסריט המסוכן שלפיו חוב גדול ובלתי פרופורציונלי ימנע מהמדינה להתמודד עם משברים ולחצים שיכולים להתעורר כתוצאה מהתפתחויות ביטחוניות או ממשברים בינלאומיים. ה”כריות” הפיסקליות שאפשרו לישראל להתמודד בעבר עם משברים דומים התאדו ברובן כתוצאה מהמלחמה ומהזרמת סכומים גדולים למטרות קואליציוניות שונות – מציאות שאם לא תשונה תביא, בין היתר, להעלאת מיסים.
ברם, כלכלה איננה מדע מדויק ותחזיות משקיות הן לפעמים לא יותר מהימורים בפולימרקט. לכן, לעומת תחזית שצופנת, למשל, שיבושים ביטחוניים במזרח התיכון או אזהרה בעניין שיעורי ההשתתפות הנמוכים של חרדים ונשים ערביות בכוח העבודה, יכולה להיות גם התפתחות חיובית של רגיעה ביטחונית יחסית ושילוב גיאופוליטי מתקדם ברוח הסכמי אברהם, אף שהסיכויים לכך פחתו בגלל רפיסות ממשל טראמפ והתוצאות הבלתי שלמות של המלחמה באיראן.
נושא חשוב שהתחזיות אינן מקדישות לו התייחסות מספקת הוא ההידרדרות הנמשכת במשילות בכל התחומים בישראל כמעט. הטענות על ה”דיפ סטייט”, קיומן של קבוצות כוח אינטרסנטיות של משפטנים, פקידים ופונקציונרים בלתי נבחרים אחרים שמנהלות את המדינה ואת מוסדותיה מאחורי הקלעים, אינן מצוצות לגמרי מהאצבע, לא בארצות הברית ולא בישראל. אך מול זה יש גם מציאות אחרת שבה המנגנונים הציבוריים לוקים בחסר.
בתקופת הרפובליקה הרביעית בצרפת, כשממשלות הוקמו ונפלו חדשות לבקרים, הייתה זו הפקידות המקצועית והבלתי פוליטית שהביאה לצמיחה כלכלית אדירה ולייעול ברוב המערכות. בזמן ממשלות השמאל בישראל הצעירה, פנקס חבר במפלגה הנכונה היה תנאי מוקדם לתעסוקה ברוב המשרות החשובות. עם זאת, נקבעו קריטריונים של רמה מקצועית גבוהה שהוכיחו את עצמם. קריטריונים אלה נשמרו גם אחרי המהפך הפוליטי, כשסיעה גדולה של הליכוד יכולה הייתה להטיל את מרותה על שותפיה בקואליציה. אלא שבשנים האחרונות האוחזים בשלטון אינם נשמרים, וחוליי המשילות הם התוצאה.
גם שיטת הבחירות הפגומה גורמת לניפוח כל מבנה קואליציוני כמעט ולריבוי מינויים. הבחירות בשער, אבל באף אחד מהגושים לא ניכרת נכונות להתמודד עם הבעיה. האם כוחות המשק וההתייחסות הבינלאומית יוכלו להביא לשינויים הנחוצים?
התרעות פיקוד העורף