פסיקת בג”ץ, כמובן, מעניינת את הממשלה הנוכחית כקליפת השום, והממשלה משקיעה מאמצים רבים בהפחדת השופטים ובחקיקה נוספת שנועדה לכרסם בעצמאות הרשות השופטת ולהגביל את סמכויותיה. אבל דעת הציבור היא עניין אחר, במיוחד בתקופה כה קרובה לבחירות ובידיעה שרוב מקרב מצביעי הליכוד, על פי סקרים, מתנגד להשתמטות החרדית מגיוס.
לכן גויסה מכבסת מילים בנוסח הטיוטה הקודם של החוק, שדיברה על לומדי התורה כמי שזכאים ל”זכויות וחובות כמי שמשרתים שירות משמעותי”, והמבין יבין. אלא שניסוח זה עורר כצפוי זעם בציבור ואף בקואליציה, ולפיכך ערפלה ועדת השרים לחקיקה את נוסח החוק ערפול נוסף. הנוסח הנוכחי מגדיר את מטרת החוק כיצירת “מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים במדינה”. ניסוח מיתמם וציני, שמשקף עד כמה התרחקו מציעיו גם מרוח היהדות.
חקיקה היסטרית זו נועדה לתחזק את שלטונו של נתניהו, תוך ניסיון להבטיח הגנה חוקתית להשתמטות מאות אלפי אברכים בהווה ובעתיד מהשתתפות בנשיאה בנטל הביטחון. לכך נוסף הדיל עם המפלגות החרדיות, שלפיו תמורת חוק “יסוד” זה וחוק שיחסום את הצבא והמשטרה מלעצור את האברכים העריקים (חוק שכל בר דעת מבין שיתקשו להגן עליו בבג”ץ), יתמכו החרדים בחקיקה שתוסיף עוד נדבכים למהפכה המשפטית־משטרית.
יש לקוות שברגע האמת לא יימצא רוב לחקיקה מבישה ומסוכנת זו, ואם בכל זאת תעבור ותכתים את ספר החוקים, יש לקוות שבג”ץ יפרש את “מאזני הצדק” במשמעותם המוסרית והערכית, המעוגנת בערך השוויון ולא בערך קניית השלטון בדמים תרתי משמע.
התרעות פיקוד העורף