מבחינתו של סמוטריץ׳, כל משא ומתן היה מושג נרדף ל״הפקרת ביטחון המדינה״, כאילו שחטיפת אזרחים ממיטותיהם במשמרת של הממשלה שבה הוא חבר אינה תוצאת הפקרה. עכשיו, כשהחטופים כאן, האיש שהעדיף את שלמות הקואליציה על פני שלמות העם מנכס לעצמו את הקרדיט על חזרתם. זוהי פוליטיקה מעוותת.
כששר אוצר שמתנהל בצורה כזו מנכס לעצמו את ההישג המוסרי הגבוה ביותר, השבת החטופים לביתם, זהו כשל מוסרי עמוק. מי שהתנגד למשא ומתן משום שראה בו התקפלות אינו יכול להתהדר בפירותיו של אותו משא ומתן. המנהיגות האמיתית נמדדת ביכולת לקבל החלטות קשות ברגע האמת, ולא ביכולת לשכתב את ההיסטוריה לאחר שהסערה חלפה.
התופעה של פוליטיקאים שמסמנים את המטרה סביב החץ שירו אחרים אינה חדשה. אך במקרה של סמוטריץ׳, ההתנהלות המוסרית כמעט בלתי נתפסת. כיצד יכול אדם להביט בעיניהם של הורים, בני זוג וילדים של חטופים, ששמעו אותו במשך חודשים אומר ״לא״ לעסקאות, ולומר להם כעת, אני זה שהביא אותם הביתה.
האמת צריכה להיאמר. החטופים שבו בזכות גבורתם של לוחמי צה”ל וכוחות הביטחון, בזכות העמידה האיתנה והעיקשת של הציבור הישראלי, ובזכות הלחץ הציבורי הבלתי מתפשר של המשפחות שלא אפשרו לאף פוליטיקאי, ובטח לא לסמוטריץ׳, למסמס את חובתה המוסרית של המדינה. והם לא היו משוחררים ללא מאמציהם של אשת העסקים מרים אדלסון ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. החטופים שבו למרות האיומים של סמוטריץ׳, ולא בזכות המדיניות שלו.
ההצהרה של סמוטריץ׳ תיזכר כאחד מרגעי השפל של המנהיגות הנוכחית. לא כל החטופים שבו. חלקם שילמו בחייהם במוות נוראי כנראה בגלל סירובם של סמוטריץ׳ ואחרים להגיע להסדר מהיר. כל מי שנחשף להתנהלותו העלובה של שר האוצר לא ישכח לעולם את עמדתו האכזרית וחסרת הרחמים בימים שבהם מדינה שלמה המתינה לשחרורם של החטופים.
התרעות פיקוד העורף