כדי לנסות לבחון את פשר התעלומה הזו, יש לקלף את שכבות המדיניות האמריקאית ולבחון את שני המישורים המקבילים המניעים את הבית הלבן - המישור הגלוי וזה הסמוי. ומעל הכל, לבחון כיצד התמרון הזה משפיע ישירות על האינטרס הביטחוני של ישראל.
ניתוח זה לא יתייחס לסיבות פנים-אמריקאיות, כלכליות או פוליטיות. גם להן יש משקל נכבד בעיצוב צעדי הממשל, אך אין בהן כדי להסביר לבדן את מה שמדינות המזרח התיכון רואות וחשות כ"כניעה" של ממש מול הנושאים והנותנים האיראנים. את התשובות האמיתיות יש לחפש, כנראה, במגרש האסטרטגי והמודיעיני.
ראשית, זיהוי "פרגמטיזם" בהנהגה החדשה: בבית הלבן מזהים - או בוחרים לזהות - את ההנהגה האיראנית הנוכחית כגורם רציונלי יותר בהשוואה לעבר, כזה שמבין את גבולות הכוח ומגיב למערכת של מקלות וגזרים.
שנית, המנוף הכלכלי המוחץ: המצב הכלכלי באיראן נמצא בשפל חסר תקדים. האינפלציה הגואה, קריסת המטבע והתסיסה הציבורית הפנימית נתפסות בארה"ב ככלי הלחץ האפקטיבי ביותר, שמחייב את איראן להגיע לשולחן הדיונים מעמדת חולשה מובנית.
ולבסוף, זיכרון מבצע זעם אפי (Epic Fury): התבוסה המוחצת שספגו משמרות המהפכה במהלך מבצע Epic Fury הבהירה לטהרן את מחיר העימות הישיר עם עוצמה מערבית. העליונות הצבאית האמריקאית הוכחה בשטח, ומבחינת הממשל, ההרתעה הזו היא שמאפשרת מרחב גמישות פוליטי ודיפלומטי.
אולם מתחת לפני השטח, ברובד הסמוי, הסיבות להתנהלות האמריקאית מורכבות ומרתקות בהרבה. כאן נכנסים לתמונה הדיווחים המודיעיניים והפעילות החשאית, הרחק מעין הציבור.
יתר על כן, פעילות ה-CIA והמוסד על פי פרסומים: סוכנויות הביון של ארה"ב וישראל אינן יושבות בחיבוק ידיים. על פי דיווחים בתקשורת, מתקיימת פעילות חשאית ענפה בקרב קבוצות מתנגדי המשטר השונות - מארגוני אופוזיציה גולים ועד למיעוטים אתניים מתוסכלים בתוך איראן.
המטרה ברורה: לנצל את נקודת התורפה הנוכחית כדי לזרז ולתדלק תהליכים של ערעור יציבות המשטר מבפנים, בזמן שהדיפלומטיה הרשמית משמשת מסך עשן.
עבור מקבלי ההחלטות בישראל, משחק השחמט הכפול של הממשל האמריקאי מציב אתגר אסטרטגי מורכב. ארה"ב יכולה להרשות לעצמה לנהל משחק השהיה ממושך, המבוסס על קריסה כלכלית הדרגתית, אולם לישראל אין את פריבילגיית הזמן הזו. עבור טראמפ איראן מוחלשת ומחוררת פנימית עשויה להיות יעד ראוי; עבור ישראל כל שבוע שבו צנטריפוגות עשויות להסתובב בחסות מסך העשן הדיפלומטי הוא סכנה.
ה"רציונליות" שטראמפ מזהה בטהרן היא טקטית בלבד. האיראנים מומחים בקניית זמן, וישראל חייבת לוודא שהתמרון האמריקאי לא הופך למלכודת עבורנו.