ארצות הברית וישראל נכנסות לעידן הבינה המלאכותית ככלי פוליטי בתנופה של קפיצת ראש לבריכה ריקה. כל אחת מסיבותיה שלה. זו דמוקרטיה של 250 שנה וזו של 80 שנה, ושתיהן נקלעו למשבר דמוקרטי שיש לו מאפיינים דומים.
הגורם הראשון והמכריע למשבר הוא חוסר יכולתה של הדמוקרטיה כמות שהיא, ללא הגנות יעילות, להתמודד עם תערובת של קפיטליזם ודת שתומכים זה בזה. בישראל זו לאומנות גזענית משיחית וקרטלים כלכליים ותקשורתיים. בארצות הברית זו לאומנות גזענית בחסות אוונגליסטים משיחיים וקרטלים עוקפי שוק חופשי.
בשתי המדינות התערובת הזו עושה שימוש בכללי הדמוקרטיה כדי להרוס את הדמוקרטיה. בארצות הברית הכמות והגודל יוצרים איכות קטלנית והנזק הופך לגלובלי. הנזק בישראל הוא פנימי ומכרסם בחברה. בימינו אלה, של קפיצת מדרגה ביכולות האיסוף, הניתוח וההפעלה של הבינה המלאכותית, חלה עלייה ביכולות הכסף הגדול לעשות בה שימוש פוליטי.
בראשית המהפכות התעשייתיות האדם הסתגל לשינויים המבניים שהובילו הקפיטליסטים בלא לאבד לחלוטין זהות אישית, בעיקר כי חלק גדול מהאוכלוסייה לא חי בלופ הפוליטי. מלחמת העולם השנייה חיזקה יסודות חברתיים ("יחד" ו"אחדות") והמדינה הדמוקרטית גמלה להם בחיזוק החישוקים הדמוקרטיים. בהמשך התהפכה המגמה והמלחמות האימפריאליות בחסות קרטלים של הון־שלטון עיצבו דמוקרטיה פחות אטרקטיבית אבל עדיין מתפקדת.
ברוני הקפיטליזם האמריקאי החדש ניצלו את העם למרוץ לצבירת נכסים והשפעה, עדיין במסגרת דמוקרטית שבה לכל מי שעובד קשה יש הזדמנות להצליח ולהרוויח. כך היה עד ימי טראמפ וכניסת הבינה המלאכותית כמכשיר שטיפת מוח היעיל ביותר מאז פיתה הנחש בגן העדן.
כניסת הטריליונרים החדשים לתהליכי קבלת ההחלטות מחוץ למסגרת המדינתית היא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה בחברה אנושית. זהו משחק חדש לחלוטין שהופך את התהליך הפוליטי לנשלט בידי האינטרס העסקי של הקיסרים החדשים. התקשורת על כל גווניה - טלוויזיה, עיתונות, אמנות, קולנוע ובידור - נעשתה כלי שנועד להגדיל ולהנציח את רכושם ואת כוחם של הטריליונרים. כמעט לכל טריליונר עתידי יש מאחז בתקשורת ובמדיה בכלל תוך ניצול יכולת עיצוב המסר לצורכי השפעה על הצרכן והבוחר.
התרעות פיקוד העורף