זאת כאשר מעליהן מתנוססות כותרות משתנות באותיות קידוש לבנה: "רק ביבי יכול", "איפה היינו היום אם ביבי לא היה בתמונה?", ועוד סלוגנים מוכרים שהיו אמורים להבהיר לעם ישראל שאין בלתו של "הקוסם נתניהו", או אם תרצו "מר ביטחון", האחד והיחיד, שליח האל להצלת עם ישראל.
כל אלה היו אמורים למחוק, להשכיח, לגמד ולהשתיק את כל ההאשמות. את כל מה שנאמר ונכתב על הממשלה הזו ועל העומד בראשה בכל מה שקשור לאסון 7 באוקטובר.
פסטיבל הקיץ הזה היה אמור להיות מבחינת נתניהו וממשלתו תקופת ההתחדשות, רנסאנס לקראת מערכת הבחירות באוקטובר, תוך ביסוס השלטון מחדש.
זאת כאשר הממשלה צועדת באון ובביטחון, עם דגלי המהפכה השלטונית לקראת השלמת ההפיכה המשטרית - עם משילות מלאה של ממשלת הימין ותקשורת ימנית אוהדת ותומכת ללא סייג, שאמורה להעניק לנתניהו את ביטול המשפט, שהיה מבוסס כביכול על "תיקים תפורים".
בקיצור, קיץ חלומי, מבטיח ומאושר לנתניהו, לממשלתו ולתומכיו. אלא שהמציאות, מה לעשות, שונה לחלוטין ורחוקה מאוד מציפיותיו של נתניהו. זה נראה יותר ויותר כקיץ האחרון שלו כראש הממשלה, ואיתו גם סופה של הממשלה הגרועה ביותר בתולדות המדינה.
זאת כאשר מעל הכל איראן נותרה איום גרעיני וקיומי על מדינת ישראל, חמאס עדיין מהלך חמוש ובטוח בעזה והניצחון המוחלט רחוק מביבי כמו הירח. גם חיזבאללה עדיין מאיים עלינו מצפון, כשקריית שמונה עודנה שוממה, מופקרת ומוזנחת. על כלכלה, חינוך, ביטחון אישי ואחדות בעם - הס מלדבר.
בינתיים לממשלה הזו דאגות ההישרדות חשובות יותר. זה הזמן לחוקי לימוד תורה, לרפורמות באמצעי התקשורת, להצבעה על חוק ועדת חקירה מגוחך ועוד ועוד חוקים הזויים, שרק מראים מדוע הממשלה הזו חייבת לסיים את דרכה, כפי שעולה מכל הסקרים.
מה שהנשיא האמריקאי בעצם אומר זה שנתניהו "לא מעניין אותי. מה שחשוב זה שהוא יעשה מה שאני אומר לו לעשות". ונתניהו, שדאג להזכיר לכל העולם כמה פעמים הוא נפגש עם טראמפ, מודר בקיץ הזה מהכינוסים שטראמפ מארגן - גם כשהם נוגעים באינטרסים החשובים והרגישים ביותר לביטחונה של מדינת ישראל. כן, כך נראה הקיץ הזה של נתניהו, כאשר בכל יום שחולף הוא מבין יותר ויותר כי סוף שלטונו הולך וקרב.
התרעות פיקוד העורף