המגדל הלוהט | רון מיברג

וויטמן תיעד את מחשבותיו ותוכניותיו ביומן אישי שהיה המפתח לאישיותו. מקרי ירי נגמרים לרוב עם גווייתו המנוקבת והמדממת של המפגע, לכן חשיבותו של היומן גדולה: "מה שאני יודע זה שבכל מקום על פני האדמה שבו חיים נשים וגברים הם מתאמצים קשות לא לטפס על המגדל", כתב וויטמן בקיץ 66'. "לכולם יש מגדל שעליו היו רוצים לטפס. חלק גרועים מאחרים, אבל אינך יכול להכחיש שגם לך יש מגדל משלך לטפס עליו ושכל חייך אתה נאבק בפיתוי לעשות זאת; ההכחשה הזאת מסכנת את ליבך ודעתך".

האב התרברב: "אני פנאטי בנושא נשק. לימדתי את בני להשתמש ברובים". וויטמן האב התעקש על מצוינות והיה גאה במיומנותו של צ'רלס. "צ'רלי מסוגל להשחיל סנאי בעין מאז שהיה בן 16", אמר. בצופים הגיע וויטמן לדרגה הנכספת של Eagle Scout וזכה בהכרה לאומית על היותו ה-Eagle Scout הצעיר ביותר בעולם בגיל 12.

את שנאתו לאביו טיפח מגיל צעיר. וויטמן יצא עם חברים. הם שתו יותר מדי והנער חזר הביתה שיכור. מול בנו המתנדנד על רגליו איבד האב שליטה והשליך את וויטמן שלא ידע לשחות לבריכה, שבה כמעט טבע. הנער זכר את האירוע בטינה גדולה.

בתום הטירונות הוצב וויטמן בבסיס הימי גואנטנמו בקובה. ב-8 באוקטובר 1959 כתב ביומנו על טכניקות של ירי בקרבין M1 בקוטר 30 ובאותיות גדולות: "הטוב בעולם!" במטווח צבר 215 מתוך 250 נקודות וזכה בתואר צלף-4. בתיקו האישי במרינס מופיע ניקוד גבוה על קצב אש מהיר וירי מדויק בטווחים ארוכים. מפקדיו זכרו אותו כ"צלף מעולה שהיה מדויק במיוחד נגד מטרות נעות. מישהו שהיית רוצה לצידך בזמן קרב".

וויטמן, סטודנט לארכיטקטורה באוניברסיטת אוסטין, התרשם מהמגדל הגבוה שניצב במרכז הקמפוס שעליו אמר כי "אדם יכול לעצור צבא שלם מראש המגדל לפני שמישהו יצליח לפגוע בו". את ההערה ליווה בתיאור כיצד יעלה לקומה העליונה ויירה באנשים. חבריו התרשמו כי לא יכול להיות שוויטמן מדבר ברצינות. עם חבריו נהג וויטמן למטווח כדי לנסות אקדח חדש. בדרך אמר הערה גזענית על גבר שחור שנראה שיכור. הוא כיוון לעברו את האקדח מטווח קצר.

הוא סבל מכאבי ראש תכופים שהלכו והחמירו, מהזעת יתר גם בימים קרים ומכסיסה כפייתית של ציפורניו. הוא אכל הרבה וחדל להתאמן גופנית עם שחרורו מהצבא. במהלך נטישתו את חינוכו הדתי מבית בכנסייה הקתולית, היה וויטמן זקוק להצדקה. הרציונליזציה שלו הייתה שאולי המוות אינו קיים אלא בשינוי אנרגיית החיים; אם החיים הם גיהינום, החיים הבאים חייבים להיות טובים יותר. הבסיס המוסרי והסיבה לחיות החלו נשחקים בתודעתו של צ'רלס וויטמן.

בכפוף לגודלו הפיזי ולכוחו, הילך וויטמן אימים על אשתו. היא הודתה בפני הוריה כי חששה ממזגו האלים ומהתפרצויות הזעם שלו וחששה כי הוא עלול להרוג אותה. קאתי הייתה בעלת כוח רצון ומשמעת והצליחה לשמור על גזרה נאה, שעה שבעלה אכל יותר מדי והשמין. חברה קרובה הבחינה כיצד מתרץ וויטמן את התכונות שאפיינו אותו ושאותן תיעב באחרים.

הוא גרס כי השמנת יתר היא עדות להיעדר משמעת עצמית, אבל התעלם מחוסר יכולתו להיגמל. גם ברגעיו הנורמליים ביותר ניכר בו שהוא נלחם בכוחות המבקשים לפרוץ מתוכו. הוא שנא את האכזריות שהייתה מוטמעת בו וניסה לכבוש אותה. הוא היה משוכנע שהוא סובל מחולי פיזי מסתורי. שמשהו אינו תקין בראשו. הוא חשש שהוא עקר.

תהליך ההקצנה והתערערותו הנפשית, המעבר מדיבור ותיאוריות על אלימות למעשה, היה קצר. שבר חד ולא תהליך מתון. הטריגר אינו ברור, חוץ משנאתו הכפייתית לאביו, שכנראה חיפשה פורקן. וויטמן החל לדבר על האפשרות "לעלות לראש המגדל עם רובה לציד צבאים כדי לירות באנשים". אנשים ששמעו אותו אומר את הדברים התעלמו מהם. במהלך השנים פלט אמירות שונות ומגוונות שעסקו במגדל. היו מי שהרהרו באפשרות לקפוץ מראש המגדל. עבור אחרים היה המגדל סימבול מיסטי של התסכול מחיי הקמפוס.

בפגישה אצל פסיכולוג חזר וויטמן על חלק מהדברים, אבל הרופא לא חשב שהוא מהווה סיכון וקבע לו תור לשבוע מאוחר יותר. לא ברור מתי החל לקחת אקסדרין, תרופה ממשפחת האמפטמינים הגורמת לאינסומניה, לשינויים במצב הרוח ולעצבנות. על פי חבריו נטל וויטמן אקסדרין "כמו פופקורן". הוא נותר ער ימים ולילות ארוכים. נגד כאבי הראש התכופים שלו נטל אקסדרין, תרופה נגד כאבים ללא מרשם. על פי עדותו שלו, נטל וויטמן מאות כדורי אקסדרין בתקופות זמן קצרות.

אוגוסט 1966 היה אחד החודשים החמים בתולדות אוסטין. הרחובות רתחו. האספלט בעבע. ידיהם של נהגים נכוו מהגה מכוניתם. שמשות מכוניות התפוצצו. דלתות רותחות שרפו את זרועות ורגלי הנוסעים. על רקע הגיהינום האקלימי הזה והתקופה האומללה בחיי אוסטין, יצא צ'רלס וויטמן למסע הרצח המתודי שלו חמוש ברשימות To Do מסודרות.

הרכישות הראשונות שלו היו סכין ומשקפת. הזבן לא ביקש תעודה מזהה, משום שוויטמן נראה "בחור צעיר נחמד". ההתלבטויות שקדמו להחלטה נמוגו באחת. מרגע ההחלטה הפך וויטמן ממוקד במעשה ההריגה. זה היה סופו של תהליך שבמהלכו עלו אצל וויטמן חששות בדבר בריאותו הנפשית המתערערת, חוסר יכולתו להתרכז בחיי היומיום וגירושי הוריו. ביומנו כתב כי אחרי מותו הוא מבקש שתבוצע בו נתיחה לאחר המוות לראות אם סבל - כפי שחשש - מבעיה פיזית. כאבי ראש קשים הכריעו אותו ובמהלך שלושה חודשים כילה שני בקבוקים גדולים של אקסדרין.

אחרי התלבטות קשה החליט להרוג את אשתו קאתי.

"הלילה, אחרי שאביא אותה הביתה מעבודתה בחברת הטלפון, אהרוג אותה", כתב. "אני אוהב אותה בכל מאודי, והיא הייתה לי אישה טובה כפי שכל גבר יכול לקוות. אינני יכול להצביע על סיבה ברורה מדוע להרוג אותה. הסיבה האמיתית לדעתי היא שאני חושב כי העולם הוא מקום שלא ראוי לחיות בו. אני עומד למות ואינני רוצה להשאיר אותה לבדה. אני מתכוון להרוג אותה במינימום כאבים".

בשל החום הרב ישנה קאתי עירומה על הסדינים. עם סכין הציד הגדולה ושימוש בכוחו הרב, דקר אותה וויטמן במרכז החזה חמש פעמים מתחת לשד השמאלי. קאתי מתה בשנתה.

כעת התפנה וויטמן למלא את ארגז הציוד הצבאי שלו במה שהיה נחוץ לו להתבצרות בראש המגדל. בחנות אחת רכש רובה קרבין 30 קליבר, שלוש קופסאות כדורים, שתי קופסאות כדורים 35 וקופסת כדורים ללוגר 9 מ"מ. וויטמן הסביר כי הוא יוצא לצוד חזירי בר בפלורידה. בחנות אחרת קנה תחמושת, רובה ציד, רובה רמינגטון 6 מ"מ וקרבין M1 שהעניק לו קצב אש גבוה.

בבית ניסר חתיכות גדולות מקת וקנה של רובה ציד כפול קנה. את הרובים, האקדחים והסכינים הכניס לארגז עם מימיות מים, אוכל ותיק עזרה ראשונה. הרובה הקטלני ביותר בארסנל של וויטמן היה הרמינגטון 6 מ"מ עם כוונת טלסקופית שנועד לירי מטווח גדול. וויטמן רכש כדורי דום-דום הנפתחים כפטרייה עם פגיעה במטרה.

מההיתקלות הראשונה שלו, היה ברור שוויטמן לא מהסס או חושב פעם נוספת לבצע את זממו. כדי להגיע למצפה בקומה העליונה, היה עליו לעבור דרך אישה שתפקידה היה למכור כרטיסים בכניסה. וויטמן חבט בראשה מאחור בקת רובה ושבר את גולגולתה. במשפחה גדולה שעמדה להיכנס למעלית בדרך למצפה, ירה וויטמן ברובה המנוסר במטווח קצר. הפצועים וההרוגים התגלגלו במורד המדרגות. וויטמן קשר על מצחו בנדנה לבנה כדי לעצור את הזיעה מלטפטף לעיניו.

יריותיו הראשונות מהגג נורו בנינוחות יחסית. המגדל התנשא גבוה מאוד מעל הקמפוס, ומהזווית של הצופה (או היורה) נראו האנשים קטנים ואנכיים. וויטמן בחר את מטרותיו דרך הכוונת הטלסקופית. זוג סטודנטים נשוי כשהאישה בחודש השמיני להריונה; אין ספק כי וויטמן זיהה את הריונה המתקדם.

במשך 90 דקות פגע וויטמן ב-50 אנשים. מתוכם הרג 16, ואת השאר פצע.

מרטינז הוא שפרץ את דלת הכניסה למצפה והסתכן במטח הראשון מוויטמן שהיה במקום אחר. עם מרטינז כורע ומקוי עומד, התקדמו השניים עד שיצרו קשר עין עם וויטמן, שהיה בגבו אליהם. וויטמן הסתובב ובין השלושה נוצר קשר עין. מקוי ירה ראשון מרובה הציד שלו ושילח תשעה כדורי עופרת שפגעו במצחו של וויטמן, באפו ובעיניו הכחולות שנעלמו. מרטינז ירה את היריות הנוספות. וויטמן נורה כמה פעמים עד שנפל ונדם.

בנתיחה שלאחר המוות התגלה במוחו של וויטמן גידול ממאיר. על תפקיד הגידול בהתנהגותו של וויטמן לא ידע אף רופא לענות. הטבח באוסטין הבשיל לדיון ער בשאלה בדבר זכות האזרחים לשאת נשק. במהלך הדיון למדו האמריקאים כי בחצי הראשון של 1966 נרכשו 175,768 אקדחים בטקסס לבדה. ב-1965 נופקו 571,058 רישיונות ציד.

160 אלף ילדים מתחת לגיל 17 היו פטורים מהצורך ברישיון ואיתם אזרחים מעל גיל 65. ב-1966 היו באמריקה 100 מיליון כלי נשק בידי אזרחים. ראש ה-FBI אמר באותה שנה כי "מי שטוען שזמינות כלי נשק לאזרחים איננה גורם בעליית מקרי הרצח באמריקה אינו מתמודד עם המציאות".