אהרן ברק מדבר על נושאים שונים ואז מתחיל להתרברב מעל הבמה בעלילותיו בבית הדין הבינלאומי. הוא מספר שהזדעזע מכך שרוצים להאשים את ישראל בג'נוסייד, ואז סיפר שהוא אמר לשופטי בית הדין הבינלאומי: “תבינו, אני לא נציג של הממשלה. מינתה אותי ממשלה שהדעות שלה ושלי שונות לחלוטין. אני עושה את זה לטובת המשפט הבינלאומי, ואני עושה את זה לטובת הצדק".
כאן לא יכולתי לשתוק ושאלתי מהקהל: “אם ככה, איך זה שסֶבּוֹטִינְדֶה הייתה נבונה ורגישה ממך למשפט הבינלאומי ולצדק, ופסקה בנימוקים משפטיים מוצקים לטובת ישראל בשתי נקודות שבהן אתה פסקת נגד ישראל?".
לא בטוח שכל מי שהיה באולם ידע מי זו סבוטינדה. ברק יודע. השופטת ג׳וליה סבוטינדה, מבית הדין הבינלאומי בהאג הצביעה נגד בכל שש הדרישות שהוטלו על ישראל. השופט אהרן ברק הצביע רק נגד ארבע מהן, בשני סעיפים אחרים הוא תמך בצווים נגד ישראל: 1. הענשת מסיתים בישראל לרצח עם, ואיסור הסתה לג'נוסייד בישראל. בית הדין הורה לישראל לנקוט את כל האמצעים כדי למנוע וגם להעניש הסתה לרצח עם נגד הפלסטינים בעזה. 2. סיוע הומניטרי ושירותים לעזה. בית הדין הורה לישראל לספק שירותים וסיוע לרצועת עזה. בשני המקרים האלה אהרן ברק היה בעד הצו האנטי־ישראלי, ג׳וליה סבוטינדה נגד.
האמנתי שאקבל ממנו תשובה לשאלה שאמרתי בקול באולם. רציתי לשמוע איך אהרן ברק הרגיש כאדם, פשוט כבן אדם, כאשר הוא ראה ששופטת בינלאומית שאיננה ישראלית מחליטה פעמיים בנימוקים משפטיים לטובת ישראל בעוד הוא מחליט נגד ישראל. זה מעניין. לא שמעתי תשובה, רק את גערת המנחה (אלוף במיל' פרופ' עמוס גלעד): “רגע רגע, סליחה סליחה, אי אפשר להפריע". השתתקתי. אהרן ברק שמע, הוא יכול היה לענות. קודם לכן הוא שמע יופי קול מהקהל שאומר “שרה", אחרי שברק שאל בביקורת: “עם מי מתייעץ ראש הממשלה?", כאן ברק ענה: “יכול להיות".
ציטוט אמיתי. הנה תמלול מילה במילה מפי אהרן ברק: “יש לנו עוד שומרי סף שממשיכים לעבוד. אחד מהם זו היועצת המשפטית לממשלה, שהיא נהדרת, שהיא לא נרתעת. נכון, לפעמים העמדה שלה היא לא עמדה שהייתה מקובלת עליי. היא לא עמדה שהייתה מקובלת על בית המשפט העליון בעניין זה או אחר. במילים אחרות, לפעמים היא גם טועה. אני מקווה שהיא טועה, משום שזה מראה שהיא אנושית, והיא לא פועלת כאוטומט. וגם דברים שבית המשפט העליון אמר שזה לא ככה, אולי בית המשפט העליון טועה, גם הוא אנושי. אני מקווה. אני, באחד מפסקי הדין שלי כתבתי, ‘כשאני יושב לדין, אני עומד לדין'".
בסוף המפגש התאכזבתי שלא שמעתי תשובות, והתאכזבתי יותר ממה שכן שמעתי - אהרן ברק הציע תוכנית עריפת ראשים: “אם תהיה כנסת אחרת, אני מקווה שהכנסת האחרת הזו לא רק תבטל את החקיקה הנוראה, אלא גם למשל את כל השינויים שהם עושים". הוא מתכוון למינויים שנעשו, והוא מציע פיטורים של מי שמונו על ידי הממשלה הזו. פיטורים ב"שיטת רמזור".
דברים שלו, מילה במילה: “אור אדום: מינוי נורא - נבטל. אור ירוק: מינוי טוב - אנחנו נשאיר אותו. אור צהוב - ככה ככה, נבדוק ונראה מה יהיה לגביו".
כותרת המפגש עם אהרן ברק הייתה: “האם ישראל עדיין מדינה דמוקרטית?". כשיצאתי הבנתי: בינתיים. עד הבחירות.
שש בבוקר, כוננות עם שחר ביישוב. סיור בוקר רגלי, ילד קטן מציץ מהדלת. רואה חיילים ירוקים עם אפודים וקסדות מסיירים ליד ביתו, שומרים עליו מפני הרעים. והיום הופך ללילה, הלילה הופך ליום, והחיים כאן בשלולית רחוקים מהכל, ואני לא מפסיק לשנייה לחשוב עלייך, על כמה שאני אוהב אותך, ושאת הנסיכה שלי, ה־JP שלי. ואני מאמין שאנחנו חזקים וגיבורים ושהאהבה שלנו יציבה ואמיתית, ואיתה נצליח לעמוד בפני כל הקשיים. אוהב אותך תמיד, אורי.
טוב, את המכתב הזה לא קיבלתי השבוע. הוא עלה שוב כאשר קיבלתי הודעה כזו: “מאיר שלום, אני מחפשת את אחת מפינות השלולית. בעלי כתב אותה בשבילי לפני כמעט 20 שנה". כשביקשתי מידע נוסף, היא ענתה: “אני בודקת עם בעלי, שאז עוד היה צפרדע, לגבי עוד פרטים". שמחתי לדעת שהצפרדע זכה לבסוף בנסיכה. בסופם של חיפושים, המכתב, שנדמה כאילו נכתב היום, נמצא. הבאתי אותו כאן.
התרעות פיקוד העורף