אלא שההנחה הזו התנפצה בפניו של המשטר באיראן, וההישג לא הושג (בניגוד לחלק מהפרשנויות מסביב). ההודעה של אופ"ק פלוסעל הגדלת תפוקת הנפט ב-188 אלף חביות ביום בחודש אוגוסט, חשובה במיוחד בעיתוי הנוכחי. בחינה לעומק מראה שהשוק העולמי עבר במפתיע ובמהירות שיא ממחסור בנפט לעודף היצע בנפט. כך, כשהסעודים, הרוסים וארה"ב מציפים את השוק בנפט חלופי, היכולת של איראן לאיים בזעזוע אנרגטי עולמי פחתה משמעותית.
יתירה מכך, גם הכלכלה האיראנית (שנשענת באופן קריטי על יצוא נפט) נפגעת קשות מהצניחה במחיר החבית. הזרמת עוד נפט מצד סעודיה ושכנותיה ייצור בוודאות עודף היצע בשווקים המרכזיים באסיה, מה שיאלץ את איראן לחתוך עוד יותר במחירי הנפט שלה כדי למצוא קונים.
הבחירה של סעודיה להמשיך להציף את השוק בנפט יחד עם אופ"ק פלוס היא עדות למאבק האמיתי. סעודיה יכולה להרוויח גם ב-60 דולר לחבית, אבל איראן צריכה למכור במחיר של מעל 90 דולר לחבית כדי לאזן את התקציב שלה. כך, למעשה, סעודיה צפוייה לסייע בייבוש הפיננסי של איראן, תוך שהיא שומרת על "חיוכים דיפלומטיים" כלפי חוץ.
הכישלון בחזית האיראנית בא לידי ביטוי במה תחומים: הראשון, פתיחת המקטע הדרומי של מיצר הורמוז מחדש למעבר ספינות. התאוששות זרימת הנפט דרך המיצר בנציב העומאני ובסיוע כלי שייט של ארה"ב הייתה מהירה מהצפוי.
שנית, החרם השקט של סין (שהפתיע מאוד את איראן). המכה הכלכלית המשלימה ניחתה על איראן דווקא מבייג'ינג, שאמורה הייתה להיות המשענת הכלכלית והפוליטית שלה. סין החליטה להפסיק זמנית יבוא נפט חדש ולהסתמך על מלאי החירום שלה, מה ש"שחרר" מיליוני חביות לשוק העולמי.
כך, באמצעות החלטה חד צדדית לצמצם את יבוא הנפט שלה בכ-4 עד 5 מיליון חביות ביום, נמנע זינוק המחירים שאיראן בנתה עליו. ייתכן שהיו פה גם אלמנטים של תיאום מול טראמפ בביקורו בסין, אבל המהלך משקף גם אסטרטגיה סינית של ניצול מלאים עצמיים במקום לרכוש נפט במחירי מלחמה יקרים, ואולי ניסיון סיני להסיט אחת ולתמיד את יבוא האנרגיה לצינורות יבשתיים מרוסיה וממרכז אסיה.
מעבר שוק האנרגיה ממצב של "חרדת אספקה" למצב של "עודף היצע" מעיד שארה"ב כנראה לא הייתה רק "מעורבת", אלא יצרה "מלכודת" ותיזמנה את כלל המערך לכדי נקודת זמן אחת. איראן קיוותה לחזור לשוק כמצילה וליהנות ממחירים גבוהים, אך התבדתה, ובכך חטפה מכה קשה לתקציב המדינה שלה, תוך ייבוש זרם המזומנים המרכזי של משמרות המהפכה. אז מה נשאר כמקור להכנסות? הורמוז ודמי המעבר, ומכאן ההתעקשות האיראנית.
משמעויות
העיתוי לכל המהלכים, כולל התקיפות האמריקניות בלילות האחרונים, מטרתם למנוע מאיראן יכולות פיזיות לשוב ולסגור את הורמוז. סביר שהמילכוד האסטרטגי הזה יחלחל במהירות אל המרקם הכלכלי והאזרחי המעורער ממילא בתוך איראן. עצירת זרימת המזומנים מסין, לצד עלויות התיקון הגבוהות של תשתיות קריטיות, דוחפות את המטבע המקומי לצניחה חופשית ומייצרות מחסור מיידי בחלפים ובמוצרי יסוד.
הזירה הפנימית באיראן נמצאת בנקודה קשה חברתית וכלכלית. כשלמולה הכנסות הנפט של משמרות המהפכה נחתכות בכמעט חצי, למשטר בטהרן יש דילמה קשה. כל דולר שבו מחיר החבית יורד (התקיפות הצבאיות יעלו את המחיר זמנית אך יגרמו לירידתו בהמשך), מקרב את הרחוב האיראני לפיצוץ. האם למעשה מה שאנו רואים כאן הוא הוא "יצירת התנאים להפלת המשטר"?
התרעות פיקוד העורף