1
מבחינתה של ישראל, המתמודדת מול האיומים שנותרו מאיראן ומול האיום המתהווה ומתחדד מול טורקיה ואיומיה החמורים כנגד ישראל, משול הדבר לתקיעת סכין בגב האומה, בגבו של מנהיג האומה ובגבו של כל מי שטמן ראשו בחול ולא הבין שאיש העסקים המוצב כעת בבית הלבן ושהגיע לאנקרה במטוס מפואר וחדש של אייר פורס 1 – מתנת קטאר - איננו שוחר דמוקרטיה גדול והוא מסתכל על כלכלה, עסקים ורווחים יותר מאשר על כל דבר אחר.
השבוע הוא התחיל להבין כנראה שאיראן משטה ומהתלת בו. שהיא לא זנחה ולא תזנח את פרויקט הגרעין ושהיא יוצאת מהמלחמה מנצחת לתחושתה, ומרשה לעצמה לתקוף מטרות ולהפר את הפסקת האש, תוך כדי מסע הלוויית המנהיג העליון, מבלי שהיא נרתעת מתגובת ארה"ב.
העובדה הזו מלמדת על פוטנציאל של הסלמה אפשרית במזרח התיכון ושל חזרתה של המלחמה בהיקף כזה או אחר, בניגוד לרצונו של טראמפ, המנסה לייצב את הכלכלה ולהיערך לבחירות האמצע בארה"ב בתנאים לא פשוטים.
2
טורקיה היא מדינה חשובה מאוד מבחינתה של ישראל. מדובר במעצמה צבאית וכלכלית שיושבת במקום אסטרטגי בין המזרח התיכון לאירופה, שולטת על מצר בוספורוס ומחזיקה בגבולות שמאוד מעניינים אותנו: איראן, סוריה ועיראק.
יצא לי לשרת בלשכת ראש ממשלה, בלשכת שר הביטחון ובמטכ"ל בתקופת "תור הזהב" ביחסים בין המדינות: בעוד המוני ישראלים נסעו ל"הכל כלול" באנטליה, ישראל פתחה מערכת קשרים ענפה שכללה שיתוף פעולה מודיעיני, טכנולוגי, צבאי וכלכלי.
בטיסות היומיות של אל־על או טורקיש מנתב"ג לאיסטנבול, יכולת למצוא קבוע עשרות אנשים מתעשיות הביטחון הישראליות. חלקו של הצבא הטורקי שודרג בתעשייה הביטחונית הישראלית, ותרגילים צבאיים משותפים נערכו באוויר ובים, ואנחנו במשרד הביטחון ביקרנו לא אחת באנקרה וראינו עתיד ורוד ומבטיח.
ואז הגיע ארדואן, שרואה עצמו כ"מושל ירושלים" הגולה וחותר להגמוניה במזרח התיכון כמחדש האימפריה העות'מאנית, והחל לפעול: הוא ביטל את חוקת אל־טורק, כלא את מפקדי הצבא, מתנגדים פוליטיים ואנשי תקשורת, וכעת עם סילוק משטר אסד בסוריה ומנהיג ח'ליפי שמחויב לו, הוא עלול לתבוע שליטה בלבנון, לחזק את קשריו עם איראן לצד תוכניותיו עם טראמפ, לחבור לקטאר ולנסות לייצר במזרח התיכון ברית חדשה וחזקה בראשותו ואולי אפילו בתמיכת רוסיה וסין.
זהו מצב גיאופוליטי מורכב, מסוכן ומאתגר, המחייב תבונה, אחריות ושיקול דעת בכל החלטה והצהרה. בכל רגע נתון ומבלי לוותר על העיקר, צריכים מנהיגי ישראל להביא בחשבון אפשרות ריאלית לחידוש היחסים עם טורקיה.
כמו שהייתה תהפוכה למצב הנוכחי, יכולה לבוא תהפוכה אחרת. בינתיים, ישראל צריכה לשמור על היחסים עם מצרים וירדן, להשפיע ככל שניתן על הסכם סופי בין ארה"ב לאיראן (אם בכלל יהיה כזה), לנסות ביחד עם ארה"ב להרחיב את הסכמי אברהם ובעיקר מול לבנון, וגם לסיים ככל הניתן את האירוע בעזה בדרך צבאית או בהסכם.
3
"מחנות הפליטים", ה"רפסודות" ו"מדפי השיווק" הפוליטיים שנבנים כאן חודשים ספורים לפני הבחירות, מעוררים בחלקם גיחוך ובחלקם חרדה מפני אובדן קולות קריטיים.
בעוד נתניהו רב־אומן בלשמר גוש יציב, למנוע אובדן קולות, לבצע חיבורים ולשלח "מפלגות לוויין" שיודעות להסתוות כזיקית, הגוש שמבקש לייצר אלטרנטיבה מתפצל עם דמויות פוליטיות ישנות וחדשות, שכולן רואות עצמן ראשי ממשלה ושרים. ופחות בשירות העם.
"מחנות הפליטים" מורכבים מגברים ונשים שנפלטו או פלטו עצמם מרשימות קיימות. רובם היו שרים בעבר שמעריכים שביחד הם יצליחו להגיע לעמדת השפעה. דוגמה לכך הייתה "התנועה" של ציפי לבני - פלטפורמה חד־פעמית שיצרה פזורה פוליטית משלה.
"מדפי השיווק" מלאים באנשים שצצו ויצוצו בהמשך ויגידו "אני מתמודד". חלקם אפילו יקימו רשימה, יגרמו לחשש בגוש שלהם, יקבלו שריון כלשהו ויזנחו את יתרת רשימתם לאנחות או יבטיחו לחלקם שגרירות כלשהי או ג'וב כזה או אחר. זה יכול להיות משעשע או יעיל, אבל במקביל גם מסוכן. האחריות על ראשי גוש השינוי היא להבטיח שלא יצטרכו להסביר "מה ואיך זה קרה".
4
5
מועלם כתב מכתב מרגש לממשלת הונגריה, הסביר להם על היהדות וההלכה והמורשת - והם נעתרו, אבל אז בקהילה היהודית סירבו, היות שהאנדרטה בבית העלמין היהודי היא מקור הכנסה וגובים 5 יורו מכל מבקר שרוצה לפגוש בפסל של חנה סנש ז"ל. אז במשרד הביטחון הכינו פסל דמה, הטיסו אותו לבודפשט, והציבו אותו באישון לילה במקום הפסל המקורי שעלה להר הרצל.
לפני מספר שנים החליט דור בן ארי, חייל שלי לשעבר בדובר צה"ל ומדריך טיולים מרתק בפראג, כי הגיע הזמן להנציח כראוי את חביבה רייק בפראג. הוא פנה לשגריר ולנספח הצבאי ולא הרפה, אלו פנו לאריה מועלם במשרד הביטחון שנרתם ופעל, ובסוף החודש בפראג ייעשה צדק במעמד ממלכתי ראוי. ואני בשם קיבוצי ובשם תנועתי מודה על כך לדור, לאריה מועלם, לשגריר ולנספח הצבאי בצ׳כיה.
התרעות פיקוד העורף