באיחור ניכר, בגיל 80, טראמפ גם גילה השבוע שאיראן היא לא פיפ"א. הוא לא יכול לכופף אותה לאיזה כיוון שירצה. אין לו שום סיכוי להשיג הסכם מול איראן שהוא למעלה מכניעה אמריקאית מוחלטת. לכן הסכם לא יהיה, והמשטר ה"קוקו", כדבריו, יישאר עם אורניום מועשר ועם הסכמה אמריקאית עקרונית להמשך העשרת אורניום באיראן.
ישראל צריכה להתייצב למו"מ עם לבנון בלב חפץ ועם תחושת דחיפות. היא צריכה לגייס את כל מה שנותר מחבריה בעולם ובמזרח התיכון להשקיע בממשלת לבנון וצבאה, כדי שיוכלו לעמוד מול חיזבאללה. זו הזירה היחידה שבה ניתן להשיג הסכם שלא יזוהם בידיים איראניות.
האהוב החדש
טורקיה מקימה לשרע חטיבות ודיוויזיות, ועוד רגע תתחיל גם לפרוס מערכות מכ"ם בסוריה, כאלה שיבנו עבורה תמונת שמיים. לא סוד הוא שסוריה, שעד כה הייתה ריקה ממערכות הגנה אווירית, היא הנתיב של חיל האוויר שלנו לאיראן. פריסת מערכות גילוי טורקיות תחסום את הנתיב הזה ותשלול מישראל את יכולת ההפתעה באיראן.
סיטואציה כזאת היא מתכון לחיכוך בינינו לבין הטורקים. אני לא נמנה עם האלרמיסטים שכבר חוזים מחרתיים התנגשות צבאית בין טורקיה וישראל. קשה לדמיין חברה בנאט"ו שיוצאת למלחמה מול ישראל. אבל בחיכוך צבאי יש סיכון, ובהתחשב באהוב החדש של הנשיא האמריקאי – לא בטוח שהחיכוך ייפתר לטובתנו.
טורקיה, עם הרטוריקה הקשה והאנטישמית שלה, היא מדינה עוינת, אבל אסור לנו להפוך אותה למדינת אויב. שלא כמו קטאר, היא לא מעסיקה אנשים בסביבת ראש הממשלה (ככל הידוע), אבל כמו קטאר – היא לא תתקוף אותנו ישירות, אלא תמשיך לתמוך בשלוחים שלה ולערער את היציבות באזור.
אחרי כמעט שלוש שנים שבהן ישראל דיברה את שפת הכוח, שלא פתרה אף אחת מהבעיות הביטחוניות שלנו, נהיה חייבים לסגל לעצמנו מחדש את השפה הדיפלומטית. ציר האחים המוסלמים הוא עובדה מוגמרת, והוא נתמך, לצערנו, על ידי נשיא ארה"ב. אנחנו חייבים למצוא את הדרך לדבר עם הציר הזה, כי כמו שהבין כל ישראלי שעיניו בראשו: יש מלחמות שלא ניתן לנצח בהן.
התרעות פיקוד העורף