אבל על כל אלו כבר נכתב רבות. ועוד ייכתבו מאות מחקרים ו"מחקרים" כדי לנסות לרדת לשורשי העליונות המובהקת שחש המיעוט האליטיסטי בישראל כלפי רוב העם. תחושת העליונות שגרמה להם להיות משוכנעים שהם ורק הם מייצגי הצדק המוחלט, שהוא מעבר לכל חוק, שמאפשר להם לפסוק נגד החוק ולהפוך את כוונת המחוקק, שהם נציגי האמת המוחלטת, המוסר הצרוף, השכל הישר שאין בלתו.
כבודו לשעבר שכח, הודות לאותו מבנה נפשי של עליונות נאורה, את אחים לנשק שצעדו ברחובות, הבעירו מדורות והצהירו שלא ישרתו. לעומק נאורותו וזיכרונו – הניסיון לבטל את עילת הסבירות גרם ליחיא סנוואר לחשוב שיוכל לכבוש את הדרום. לא הסרבנות.
על סמך טיוטות ש"איכות השלטון" ניסחה מזמן, הם באו להחליט על "חוקה למולדת". בחוצפה חסרת גבולות אימצו לעצמם את השם "האסיפה המכוננת", אף שלא נבחרו על ידי איש זולת עצמם, ובשולי המסמך כתבו ש"החוקה" שלהם תיכנס לתוקף רק אחרי שהכנסת תאשר אותה בשלוש קריאות, כשהשלישית צריכה להתקבל ברוב חברי הכנסת. כלומר: לפחות ב-61.
עיינתי במסמך. רבים מסעיפיו מוכרים, מקובלים, ועוגנו כבר בחוקי יסוד וחוקים רגילים של הכנסת. אחרים - חדשים ושנויים במחלוקת. מיום הקמתה ניסתה הכנסת להגיע לנוסח מוסכם על מרבית הח"כים. גם ועדות וגופים חוץ-פרלמנטריים רבים ניסו לעשות זאת. כולם נכשלו, כי חילוקי הדעות בין יהודים לערבים, חילונים לדתיים, שמאל לימין היו עמוקים ולא היה ניתן להגיע ל"הסכמה רחבה".
בכנסת ה-16 השתתפתי במקצת הדיונים, וזכור לי אחד מהח"כים הערבים שאמר בדיון כי "כל עוד יש להם בג"ץ, הערבים לא רוצים חוקה". כל הניסיונות הללו התאפיינו בניסיון לכנס נבחרי ציבור או אישי ציבור מחלקים שונים של האוכלוסייה כדי לנסות לגשר על הפערים.
המסמך שהפיקו אינו הנושא למאמר זה. רק היומרה לדבר בשם "יוזמה לאומית רחבה", כשאינם מנסים אפילו למראית עין לשתף מישהו שאינו חושב כמותם. הם בטוחים שהמדינה זה הם. שבלעדיהם לא תתקיים המדינה. שרק דעתם נחשבת, כי האחרים עוד לא ראו את האור שמפיצים הנאורים.
התרעות פיקוד העורף