חייזר מהחלל שהיה נקלע לישראל בימים האלה, היה יכול רק להתפעל מהקצב שהמדינה הזאת מחסלת את עצמה. אי שם, כשהיה בחלל, זקף ודאי גבות למראה מדינת ההייטק, שיאנית ה"אקזיטים", אלופת הסייבר ומה לא? ועכשיו, יאמר לעצמו, באותה עוצמה ואנרגיה עילית היא מדרדרת עצמה לתהום, לשום מקום, שום מקום שממנו, אולי, לא יהיה ניתן לחזור.
החייזר ישמע דברים שונים ומשונים יוצאים מהארץ הזו, אבל השבוע הוא יחדד את אוזניו: הרשות השנייה, כן, הרשות השנייה, מעסיקה את ממשלת ישראל ואת ראש הממשלה (אופס, טעיתי, ניגוד עניינים, הוא לא שם…), וגוזלת כל טיפת זמן ממדינה שנמצאת במלחמה רצופה כבר קרוב לשלוש שנים.
חד וחלק. ריסוק הדמוקרטיה באבחה אחת. את הרשות השנייה אני מכיר היטב, רציתי לספר לחייזר שלנו. מכיר כל כך טוב, כי אני הקמתי אותה בשנת 1991, יחד עם צוות מקצועי מעולה ועם מועצה ציבורית אשר חבריה, הפלא ופלא, הבינו כי תפקידם הציבורי הוא להכין מערכת שידור, בטלוויזיה וברדיו על-בסיסי מסחרי, במדינת ישראל.
אמרו ועשו. שנתיים לאחר שהקמנו את הרשות השנייה (הראשונה, אגב, הייתה רשות השידור, למי שתמה על השם המשונה הזה), עלה השידור המסחרי הראשון בערוץ 2 והיה לערוץ המוביל במדינה. אני מאוד גאה בהישג הזה.
זאת אומנם הייתה הפרטה, ואני לא בטוח כי כל הפרטה של משאבי המדינה היא חיונית, אבל המקרה הזה חולל רעידת אדמה, ששיפרה וטייבה את התקשורת הישראלית. הבלעדיות של רשות השידור נשברה, ערוץ טלוויזיה חדש קם, ואחריו אחרים. גם הבלעדיות של קול ישראל וגלי צה"ל הגיעה לסיומה, ועוד תחנות רדיו, בעיקרן אזוריות אבל ברובן מכסות חלקים ניכרים מהארץ כולה, עלו לשידור. המטרה הושגה: מגוון שידורים, ריבוי קולות, ושינוי רב-מערכתי בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה, בתרבות, בכל היבטי החיים שלנו.
ומעל לכל, הדמוקרטיה בישראל התחזקה, כי נשמת אפה של הדמוקרטיה היא חופש הביטוי, ואנחנו חיזקנו את חופש הביטוי כך שלא יהיה ניתן להשתיקו.
הרשות השנייה שותקה
כך לפחות חשבתי. אלא שהחיים מלאי הפתעות, רציתי לספר לחברנו החייזר, והנה ראש הממשלה וממשלתו אינם מרוצים ממערך השידורים הזה. אינם מרוצים? הם אובססיביים. מדברים על תקשורת, עוסקים בה, ובעיקר מחפשים דרכים להשפיע עליה ולהטות אותה. אף שבזירה הציבורית מתקיים מגוון דעות והשיח הציבורי תוסס, הממשלה מפנה תותחיה לעבר הקולות המתנגדים לה.
כך נבנתה המערכה על התקשורת: בפראות, בגסות, הוצג חוק שידורים חדש. הוא עקף את סדרי החקיקה במדינת ישראל ברמה הממשלתית והפרלמנטרית, הוא השתנה חדשות לבקרים, התקדם במהירות שיא, ואם הוא לא ייעצר, גם יגיע לקו הגמר.
לצד החוק הזה החליט השר לשתק את הרשות השנייה, כדי שלא תוכל לאשר את העברת הבעלות של ערוץ 13 והפעלתו לידי בעלים חדשים, הייטקיסטים, ש"לא באים לא טוב". תחילה מינה יו"ר לרשות, שמינויה עוכב, ואז שכנע חברי מועצה להתפטר, כדי שלא יהיה קוורום חוקי והרשות תשותק. בג"ץ קבע כי יש לחדש את פעולת המועצה.
החזית השלישית שפתח בה, כולה נובעת מאובססיה לתקשורת, הייתה לעכב את מינויה של מועצה ציבורית חדשה לתאגיד השידור, ובכך לשתק את שידוריה, כי אין מי שיאשר את תקציב הרשות. בהזדמנות אחרת הציע לסכל את חטיבת החדשות, לב התאגיד, ולהפריטה. בג"ץ עצר את היוזמות האלה, כי הוא מבין מהי המזימה. היא גלויה לעין. השתלטות על מערך השידורים במדינת ישראל, שהרי "אם אנחנו לא שולטים בתקשורת, מי צריך אותה".
הבולדוזר כבר מותנע
אלה רגעי הממשלה האחרונים, "חטוף ואכול". גם כוחו של בג"ץ תש. חבר כנסת אחד הציע פעם "לעלות בבולדוזר על בית המשפט העליון". הדחפור כבר שם, מותנע. בג"ץ מתעקש, הוא מבין את חומרת המצב, התקשורת היא החומה האחרונה לפני המפולת הגדולה. הוא נעמד לצידה של התקשורת.
ֿעושה רושם שהממשלה עקבית מאוד. קרעי עקשן, ומאחוריו ניצב ראש הממשלה שמעודד אותו. גם ריח הבחירות, ובוודאי זה של הבחירות המקדימות, הפריימריז, עומד באוויר. התנגשות עם הרשות השופטת עשויה לקושש כמה קולות, מה רע? המטרה מקדשת את כל האמצעים.
אז לא, רבותיי. ממש לא. החודשים הקרובים מזמנים לנו בחירות מכריעות, אולי המכריעות בהיסטוריה שלנו. הן יקבעו את אופיו של המשטר במדינה שלנו. האם הדמוקרטיה שלנו, המודל הייחודי של מדינה יהודית ודמוקרטית, תמשיך לעמוד במבחן הזמן, או שנידרדר למשטר סמכותני, שבו רשות אחת, המבצעת, שולטת בפועל בשתי הרשויות האחרות.
חורבן הדמוקרטיה כפי שמתחולל לנגד עינינו מזמין פרויקט חדש, שנהוג בערי ישראל אבל נזקקים לו עתה ברמה הלאומית, פינוי-בינוי. ישראל לא תוכל לשרוד בדרך זו. יש צורך דחוף בפינוי הכוחות האנטי-דמוקרטיים שהשתלטו על הזירה הציבורית (ראו דברי ראש השב"כ השבוע, כפי שפורסמו על ידיו ומעידים כי נאמנותו נתונה בראש ובראשונה לדרג הנבחר ולא לחוק, כנדרש). האירוע הבא בהיסטוריה שלנו יהיה הפינוי ואחריו הבינוי.
הפינוי יבוא, ועימו החזרה לערכי היסוד שלנו, חזרה למגילת העצמאות, לחוקי יסוד אמיתיים ומשמעותיים, שיהפכו לחוקה ביום מן הימים. אלה הפעולות, אלה מעשי החקיקה אשר הגדירו את ישראל, שהקנו לה מקום של כבוד בקהילה הבינלאומית. אלה היסודות שעליהם צברנו את הישגינו המיוחדים והמרהיבים, ומהם אנו נהנים עד עצם הרגע הזה. עדיין.
אתה רואה, אמרתי לחייזר, בעוד שלושה חודשים תביט בנו מן החלל ותראה את הפינוי והבינוי שלנו במלוא התנופה. ישראל תחזור.
התרעות פיקוד העורף