כל ניסיונותיה הנואשים של ישראל לחלץ נפט משדות חלץ העלו טפטופים חסרי משמעות של ממש. שנים ארוכות איים נשק הנפט על האינטרסים של ישראל, והקול היהודי בארה"ב איזן אותו. בעוד ריכוזי הנפט סביבה איימו על ישראל, הרי ריכוזי היהודים במדינות המפתח בארה"ב הגנו עליה, ביוצרם מוסכמה שאין עליה עוררין ביחס למשקלו של הקול היהודי, שמי שמתגרה בו – משלם במוקדם או במאוחר את מלוא המחיר הפוליטי.
יסודות מתפוררים
ומאז הפכו יחסי ישראל-ארה"ב והתמיכה הדו-מפלגתית בישראל לנדבך מרכזי בדוקטרינה המדינית של הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים הציגו את המורשת היהודית על כל רבדיה ואת שותפות הערכים כעמוד מרכזי בדנ"א ההיסטורי והערכי של ארה"ב. ומה שהתחיל בהצהרות בדרג המדיני העליון, חלחל לכל דרגי שיתוף הפעולה בתחום הצבאי, המדיני והכלכלי.
אבל קולות מסתייגים לא הושתקו לאורך זמן, ולאחרונה חלחלה התובנה שכמו מים הזורמים מתחת לצוק ומכרסמים בתשתיתו – היסודות שנראו עמוקים ואיתנים מתפוררים, והמוסכמה שנחשבה לבלתי ניתנת לערעור כבר ניצבת על כרעי תרנגולת. בקרב המפלגה הדמוקרטית מסתמנת מפולת, ואפילו בקרב רפובליקנים צעירים ישראל היא כבר לא נשוא אהדה בלתי ניתנת לערעור.
בהסתכלות לאחור הייתה כאן שאננות בלתי נסלחת. מי שרגיש לתתי-זרמים, מן הראוי היה שיפעיל את פעמוני האזעקה בטרם עלו ניצני הקריסה על פני השטח, ושלא ירפה מהם עד להיערכות של ממש לתגובה. מצד שני אסור לעבור, כמקובל במקומותינו, לקיצוניות השנייה. יש לנו עדיין אחיזה איתנה בקרב גורמים רבי-השפעה, שדי בה לאפשר לנו, אם נתעשת ונתארגן, לתקן בהדרגה את הנזק.
אימפריית הרשע
אבל לריפוי דרושה אבחנה. צריך להבין שהשינוי לרעה אינו מקרי. מדובר במערכה מאורגנת ומתוכננת של אויב נחוש, מוכשר, ממוקד ובעל אורך נשימה, הפועל בתחכום ובאורך רוח לקעקע את מה שהוא מחשיב כמשענת שאין בלתה של מדינת ישראל.
אבחון מחלה הוא צעד הכרחי בדרך לריפוי. הכרסום בתמיכה האמריקאית בישראל אינו גזירת שמיים וגם לא תופעת טבע. כשהדברים נוגעים לעם ישראל, כשזה היה חשוב באמת – הוא ידע להתמודד עם קשיים שנראו בלתי עבירים בתחילת הדרך.
הגיעה עת מלחמה חסרת פשרות על דעת הקהל. הגיעה העת לגייס את הארגונים היהודיים, את ידידינו האוונגליסטים ואת אשפי הרשתות החברתיות למאבק הגורלי על דעת הקהל – שהוא כרגע לא פחות ממלחמת הקיום שלנו.
התרעות פיקוד העורף