אירופה יצאה למרוץ חימוש אגרסיבי - וארדואן מנצל את זה | ד"ר ענת הוכברג מרום

פסגת נאט"ו באנקרה הוכיחה שטורקיה אינה חברה נוספת בברית – אלא ציר הכרחי המנצל את כוחו כדי לדחוק את ישראל לשוליים

ענת הוכברג מרום צילום: ענבל מרמרי
עקבו אחרינו
פיט הגסת' על תוכנית התקיפה באיראן במהלך פסגת נאט"ו | צילום: שימוש לפי סעיף 27א'
ארדואן ומקרון
ארדואן ומקרון | צילום: רויטרס

במקביל, מנהיגי הברית עסקו באתגרי הליבה של ארכיטקטורת ההגנה המערבית: התאמת נאט"ו לאיומי הסייבר, למשברי הביטחון האנרגטי ולמערכות לוחמה מבוססות בינה מלאכותית – מגמות המעצבות מחדש את אופייה של נאט"ו ואת ממדי האיום. על רקע העמקת המחלוקות בין חברות הברית – נסיגת 5,000 חיילים אמריקאים מגרמניה, חיכוכים בין ממשל טראמפ לרומא ומדריד, תסיסה סביב סוגיית סיפוח גרינלנד והסתייגות פריז וברלין מהתערבות בעימות מול איראן – ארדואן ממצב את אנקרה לא כשותפה נוספת, אלא כ"ציר מרכזי הכרחי".

טורקיה ממנפת את נכסיה האסטרטגיים: הצבא השני בגודלו בנאט"ו (כ־350 אלף חיילים), תעשייה ביטחונית דומיננטית (הכטב"מים הטורקיים מהווים כ־65% מהשוק העולמי) ומיקום גיאו־אסטרטגי החולש על הים השחור, הקווקז והמזרח התיכון. כך היא מבססת את עצמה כעוגן חיוני ליציבות הברית וככוח מאזן – גם מול מתחים מתמשכים עם יוון וקפריסין – תוך תמרון בין מוסקבה לטהרן.

במקביל, אנקרה מנצלת את מרוץ החימוש האירופי כדי לבסס את המגזר הביטחוני כמנוע צמיחה מרכזי: צמצום התלות ביבוא טכנולוגיות, השתלבות בשרשרת הערך של נאט"ו, וגישה לידע טכנולוגי מתקדם בתמורה ליכולות מבצעיות בשטח. ההשקעה בלוחמת רחפנים וביכולות סייבר – לקחים מהמלחמה באוקראינה – מחזקת עוד יותר את משקלה של טורקיה בברית. היא צפויה לתרום כ־355 מיליון דולר לנאט"ו ב־2026 ויותר מ־730 מיליון דולר עד 2030, וזאת לאחר זינוק של פי ארבעה ביצוא הביטחוני לאירופה וארה"ב (5.6 מיליארד דולר בין 2021־2025).

דונלד טראמפ ורג'פ טאיפ ארדואן
דונלד טראמפ ורג'פ טאיפ ארדואן | צילום: רויטרס

במציאות זו, הרלוונטיות הגיאו־אסטרטגית של טורקיה בולטת במיוחד. למרות קשריה הכלכליים עם מוסקבה (כולל פרויקט הגרעין האזרחי המחזק את תלותה באנרגיה רוסית), אנקרה מודעת היטב למשקל חברותה בנאט"ו, במיוחד לאחר יירוט הטילים האיראניים באמצעות מערכות הגנה אוויריות משולבות של הברית.

ארדואן ניצל את הפסגה כדי להגביר את המודעות לאתגרים הייחודיים הניצבים לפתחה של טורקיה ממזרח ומדרום ולהדגיש את תרומתה הקריטית לביטחון האירופי והטרנס־אטלנטי: עוצמה צבאית, תעשייה ביטחונית מתקדמת (כגון חוזה לפיתוח מערכות הגנה אוויריות בשווי 1.9 מיליארד דולר ב־2025) ומרחב השפעה החולש על אירופה, המזרח התיכון, הים השחור, הקווקז ומרכז אסיה. כל אלה מבססים את מעמדה הגיאופוליטי של אנקרה ומחזקים את הגנת האגף הדרומי של נאט"ו – בזמן שנורווגיה מחזקת את האגף הצפוני ופולין את המזרחי.

שגרירות ארה''ב בנורווגיה
שגרירות ארה''ב בנורווגיה | צילום: רויטרס

מעבר להצהרות הפומביות, ארדואן שיגר לראשי נאט"ו מסר אסטרטגי ברור שלפיו טורקיה לא תאפשר לאירופה לעצב ארכיטקטורת הגנה חדשה על חשבונה. מבחינת אנקרה, כל יוזמה אירופית לכינון מנגנון הגנה עצמאי – כזה המפחית את התלות בארה"ב ומצמצם את משקלן של "מדינות החזית" – נתפסת כאיום ישיר על מעמדה הגיאופוליטי.

שיפור היחסים עם וושינגטון (היקף הסחר הבילטרלי עמד על 49.1 מיליארד דולר ב־2025), הכולל הסרת מגבלות על מכירת מטוסי F35 והעמקת השקעות אמריקאיות באנרגיה ובתשתיות, מחזק את טורקיה כציר חיוני בביטחון הטרנס־אטלנטי, אך גם יוצר דילמה אסטרטגית עבור נאט"ו: המעבר ל"נאט"ו 3.0" – מודל שבו אירופה נושאת באחריות הקונבנציונלית, בעוד ארה"ב מתמקדת בהרתעה גרעינית וביכולות אסטרטגיות – משנה את מאזן הכוחות הפנימי.

במציאות זו, שבה וושינגטון ממקדת את משאביה בתחרות מול בייג'ינג, טורקיה מציבה את עצמה כעמוד תווך מרכזי וכגורם יציב וגמיש מול ריבוי משברים ומרחב איומים מאסיה, מהקווקז ומהמזרח התיכון. הפסגה באנקרה המחישה את שינוי התפיסה במערב: לאחר שנים של מתיחות, טורקיה נתפסת כיום כגורם שאין לו תחליף בשל מיקומה הגיאוגרפי, יכולת התמרון הדיפלומטית שלה ומערך הקשרים שהיא מקיימת בו־זמנית עם מוקדי כוח מתחרים. בתוך כך, אירופה וארה"ב מאמצות גישה פרגמטית יותר כלפי ארדואן, תוך העדפת אינטרסים ביטחוניים משותפים (כמו בלימת רוסיה) על פני מחלוקות פוליטיות.

ולדימיר פוטין
ולדימיר פוטין | צילום: רויטרס

חסימת שיתופי הפעולה בין טורקיה לישראל מאז 7 באוקטובר מקבלת כעת לגיטימציה רחבה ומחזקת את הנרטיב האנטי־ישראלי סביב המלחמה בעזה. במקביל, טורקיה מבססת את עצמה כצומת לוגיסטי־מסחרי בין אסיה לאירופה באמצעות "המסדרון האמצעי" ויוזמות אנרגיה ותשתיות נוספות, ובראשן ההסכמים האסטרטגיים עם סעודיה להחייאת הרכבת החיג'אזית ולפיתוח מסדרון סחר יבשתי בין אירופה, המזרח התיכון והמפרץ, המתחרה בפרויקט IMEC (תוכנית לשינוע סחורות בין הודו לאירופה דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, ישראל ויוון).

בנימין נתניהו, ארדואן
בנימין נתניהו, ארדואן | צילום: רויטרס

במבחן התוצאה, הפסגה באנקרה סימנה נקודת מפנה העולה בקנה אחד עם השאיפות ההגמוניות של ארדואן: טורקיה אינה עוד שחקנית משנה, אלא כוח מרכזי המעצב את עתיד הביטחון האירופי והמזרח־תיכוני. עבור ישראל, זוהי משוואה גיאופוליטית וביטחונית בהתהוות המחייבת חישוב מסלול מחדש – תעדוף מהיר של הסכמים ובריתות אזוריות והאצה בהקמת תשתיות וצירים חלופיים, שיבטיחו את עצמאותה האסטרטגית בעשור הקרוב.

תגיות:
רג'פ טאיפ ארדואן
/
נאט"ו
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף