אולי זה לא ניתוק לשמו. זה ודאי התעלמות, אי־אכפתיות והעמדת פנים כלא רואה ולא שומע. מדהים שזה קורה לפוליטיקאי שגדל, התחנך והתגורר בארה"ב בשנים שמעצבות את אישיותו של האדם. מותר לראש מדינה לתמוך במפלגה הרפובליקנית, אך אצל נתניהו זאת לא רק אהדה ותמיכה. הוא נצמד, התקשר והתחבר באופן אובססיבי לנשיא הרפובליקני טראמפ ולצמרת מפלגתו.
לפגישה הצפויה בבית הלבן עם הנשיא האמריקאי ראש הממשלה נתניהו מביא עימו תיק מלא בקשות, דרישות והצעות. חלקן הגדול נוגע למצב הבלתי נסבל שנוצר בעקבות הסוף־ללא־סוף של המלחמה נגד איראן. מצב שהאחראי להיווצרותו הוא טראמפ.
כנראה שלאחריות זו התכוון טראמפ בהצהרתו לקראת פגישתו עם נתניהו - "אני הבוס". מה שראש הממשלה לא קולט, או לא רוצה לקלוט, הוא שלטראמפ אין תשובה, אין פתרון פרקטי לתסבוכת המדינית שהוא יצר ושהאיראנים מזינים, במאמץ לשים קץ למלחמה.
פרשנים טוענים שאחת הסיבות, אולי המרכזית, להופעתם של מועמדים דמוקרטים שמגלים מאמץ מיוחד ליחס ביקורתי, מסתייג ועוין לישראל, היא שהמפלגה הדמוקרטית מחפשת מועמדים ומועמדות תקיפים בתקווה שימשכו מצביעים חדשים, במיוחד בקרב צעירים.
הדבר החמור הוא שמה שמעצים את השינוי הזה הוא חוסר מעש ומאמץ הסברתי מצידה של ישראל במטרה לבלום את התפשטות השינוי בפוליטיקה האמריקאית. ראש הממשלה נתניהו הוא דוגמה מפוקפקת לחוסר המודעות ולאי־האכפתיות בכל הקשור לירידה באהדה ובתמיכה בישראל בזירה הפוליטית הפנימית בארה"ב.
ביקור בארה"ב בתקופה זאת הוא חשוב ואפילו חיוני. אבל לא בבית הלבן ולא בפגישה עם הנשיא טראמפ. ראש הממשלה ופוליטיקאים ישראלים בכירים צריכים לקיים ביקורים בארה"ב, לבקר בערים הגדולות, ליזום ולקיים פגישות עם חברי קונגרס וסנאטורים, לשוחח עם עסקנים מקומיים – ולהסביר את עמדותיה של ישראל.
זאת חובתם גם של מי שנמנים עם ראשי האופוזיציה בישראל. אבל אין זכר, אין סימן ואין אות למאמץ מצד ישראל הרשמית להתמודד עם תהליכי השינוי והתעצמותו בזירה הפוליטית־מפלגתית בארה"ב – תהליכים המסכנים את מסורת תמיכתה של המעצמה הידידותית לישראל.
נתניהו חייב לקטוע את ההיצמדות וההתרפסות האובססיבית שלו בפני טראמפ. נראה שראש הממשלה גם איננו מודע, או לא רוצה להיות מודע, לשפל במעמדו של הנשיא, שבסקרי דעת הקהל האחרונים היקף שביעות הרצון מתפקודו ירד ל־35%. מדובר בשפל חסר תקדים, מאיים ומסוכן לישראל.
התרעות פיקוד העורף