נהג עוצר לפני מעבר חציה ונותן לך לחצות את הכביש. האם תאמר לו תודה? לא, מה פתאום. "זו חובתו על פי חוק", תגידו. אתם צודקים. אדם ציית לחוק וכיבד אתכם בזכות קדימה. ועדיין לא חסרים אנשים שמתעלמים מחובתם החוקית, אבל האדם הזה בחר לכבד אתכם - וראוי להערכה. בנוסף, זה נותן לו הרגשה טובה ומעודד אותו לנהוג כך גם להבא, וכך מצאנו את עצמנו באפס מאמץ מתמרצים התנהגות חיובית וציות לחוק.
שיפוטיות היא חלק בלתי נפרד מן הטבע שלנו, ובדרך כלל מתבטאת בביקורתיות מאוד מפותחת. שוכחים רק שביקורת יכולה להיות גם חיובית, וכי כוחה של מילה טובה יכול לחולל פלאים ("מענה רך ישיב חימה" – משלי טו, א). מן המקום שממנו באה הביקורת השלילית, מגיעה גם הביקורת החיובית – המחמאה והתודה. במונחים של עלות־תועלת, זוהי השקעה נבונה, כדאית ומניבה.
מי שמכיר את החברה היפנית לא מתפלא. הנורמה השלטת שם היא התחשבות בזולת, ועבורם זה עניין של כבוד. לא יכולתי שלא להרהר באוהדים הישראלים ובנורמות השליטות בקרבם. חבל שלא נתנו יותר את הדעת על השיר "כל הכבוד", שכתב דן אלמגור ללחנו של דובי זלצר במחזמר "קזבלן": "כולם היו יודעים אז טוב מאוד, למי למי יש יותר כבוד!".
ההתנהגות ההוגנת לא נובעת מחולשה, נהפוך הוא: היא מבטאת עוצמה וכבוד עצמי. לעיתים מכנים זאת גם נדיבות של מנצחים. ההתנהגות ההוגנת בראייה כוללת ולטווח ארוך היא גם משתלמת: על השולחן העגול של המלך ארתור בארמונו בקמלוט הייתה רשומה, לפי המסופר, כתובת שהמחישה זאת: "בשרתנו זה את זה אנחנו הופכים לבני חורין". לכאורה מדובר בפרדוקס: הרי אם אנחנו משרתים, איננו חופשיים. למעשה מגולמת כאן המשמעות האמיתית של המושג חופש, להבדיל מהפקרות.
חופש הוא היכולת לעשות כל מה שרוצים תוך התחשבות בזולת, כדי להבטיח גם את החופש שלו, שהרי זכותו לחופש לא פחותה משלנו. כשאנו משרתים זה את זה, אנחנו חזקים יותר ביחד ויכולים להשיג יותר ולהגשים יותר את רצונותינו, וזוהי למעשה תכליתו של החופש.
כאשר אנשים פועלים רק למען עצמם, הם עלולים להתמקד באגו ולהיתפס להתנכרות ואף לפגיעה באחרים סביבם. כאשר הם מסייעים לאחרים באמצעות טוב לב, אחריות, אהבה וחברות, הם חווים זכות להיות חלק ממשהו הגדול מהם. זהו גם הבסיס לרעיון האמנה החברתית, שלפיה הנכונות להשתייך למסגרת חברתית תוך גילוי מחויבות הדדית בין חבריה, מבטיחה לנו ביטחון, סדר וזכויות, שהם הבסיס לחירות האזרחית.
הפילוסוף סטיבן קובי קרא לכך המעבר מ־INDEPENDENCE (אי־תלות) ל־INTERDEPENDENCE (תלות הדדית). בצה"ל נהגו להסביר זאת לחיילים בצורה יותר מוחשית: "אם לא תהיו תלויים זה בזה, תהיו תלויים זה ליד זה".
האוהדים היפנים הרגישו בעלי חוב של כבוד על האירוח שלהם באצטדיון והשיבו באותו המטבע של הבעת כבוד. ומה קורה אצלנו? לצד גילויים מרגשים של סולידריות, התנדבות וערבות הדדית, שבאו במיוחד לידי ביטוי בשלוש השנים האחרונות, אנחנו עדים פעמים רבות לתופעות הפוכות של התנכרות, דורסנות, נצלנות ושנאה, המפוררות את המרקם החברתי שלנו.
יש לנו מדינה יוצאת דופן, ודווקא אנחנו צריכים להרגיש בעלי חוב לאבותינו המייסדים, ללוחמינו, לנופלינו ולבני משפחותיהם, על כך שהקריבו כה הרבה כדי שאנו נוכל להמשיך כאן את קיומנו האישי – החברתי והלאומי. עלינו לחיות באופן הראוי להקרבתם. אנחנו צריכים להרגיש בעלי חוב גם לילדינו, שאנו מחויבים להכין להם מדינה טובה ובטוחה יותר. לא נוכל לעשות זאת אם לא נראה בכך חוב של כבוד ונדאג לנהל את חיינו כאן על בסיס ערכי ההגינות.
האוהדים היפנים ניקו במונדיאל אצטדיון שאינו שלהם בשל תחושת הכבוד המופלאה הזאת. אנחנו ננקה בשם אותה תחושה את המדינה והחברה שלנו מן התופעות ההתנהגותיות ההרסניות, ונחזור בכך להיות בני חורין, במובן האמיתי של המילה.
התרעות פיקוד העורף