בשבת עוד ישב דדי שמחי ב"פגוש את העיתונות" והודיע שתוך יממה או שתיים המפלגה תקרום עור וגידים יחד עם יועז הנדל. ביום שלישי הוקמה המפלגה של הנדל, אבל עם טרופר. זה היה שח־מט. טרופר המתין במפלגת גנץ, עד בוש. הוא קיווה שגנץ יבין שהגיע הזמן להתחלף. לתת לחילי טרופר את ההזדמנות. אבל גנץ לא הבין. הוא לא מבין דברים כאלה. אז טרופר עשה מעשה ועכשיו עקף את גנץ בסיבוב.
אני שואל את הח"כים שנותרו, עדיין, ליד גנץ, מה עם המצפון שלהם. מה עם האידיאולוגיה. הם יודעים שהקולות שקיבלו בבחירות שייכים למצביעי גוש השינוי. הם יודעים שדדי שמחי שייך לגוש הנגדי. הם יודעים שכל חברי "הפטריוטים" מנהלים את האירוע. מאלדד יניב דרך גיא בוסי דרך יותם זמרי. הם יודעים מה עלול לקרות למחרת הבחירות. זה לא מפריע להם? הם חיים בשלום עם זה?
המעשה הציוני הנכון, לכל מי שרוצה לשמר את הסיכוי להציל את המדינה, הוא להכריז על פיצול מגנץ. ליטול ממנו חלק מהמימון. להבהיר לו שיש רגעים בחייו של מנהיג שבהם הוא צריך להגיד: זהו, די, מיציתי. או כמו שהגדיר את זה בזמנו בני בגין: אני מנהיג ציבור, בלי ציבור. ופרש לביתו. אבל איפה גנץ ואיפה בגין. כרגע הוא יותר קרוב לגדעון סער.
התרעות פיקוד העורף