אני מודע היטב למורכבות המשפטית. חוק יסוד: נשיא המדינה קובע כי הנשיא יחתום על חוקים ויש משפטנים בכירים הסבורים כי אין בידך סמכות לסרב לחתימה. אך לצד הפרשנות המשפטית הצרה קיימת גם אחריות ממלכתית רחבה. אם אכן אין בידך סמכות שלא לחתום - יש הסבורים כי ניתן להשהות את החתימה עד לאחר הבחירות מתוך תקווה שהרכב הכנסת הבא יאפשר לבחון מחדש ואף לבטל חקיקה שנויה במחלוקת זו.
מאז 7 באוקטובר, שאלת השוויון בנטל הפכה לא רק לשאלה ערכית אלא לשאלת קיום. חיילי סדיר ומילואים מסכנים את חייהם, משפחות מתמודדות עם היעדרות ממושכת, עסקים נפגעים ואזרחים נושאים בנטל פעם אחר פעם. דווקא בשעה זו, אין לעגן בחוק פטור רחב.
גם הגבלת האפשרות לעצור עריקים מצה"ל היא צעד בעל משמעות עמוקה. צבא אינו יכול להתקיים ללא משמעת וחובת שירות אינה יכולה להיות המלצה בלבד. כאשר יש מי שמתגייסים, משרתים, נלחמים ומקריבים, ומולם מי שבוחרים שלא להתייצב בלי חשש ממשי לסנקציה, נפגע האמון הבסיסי שעליו בנויה החברה הישראלית.
אל תעניק בחתימתך הכשר ממלכתי לחוקים שמעמיקים את הקרע בעם, מחלישים את עקרון השוויון ומעמידים בסימן שאלה את החוזה הלא כתוב שבין המדינה לאזרחיה.
יש רגעים שבהם תפקידו של נשיא הוא להתריע. ההיסטוריה לא תשאל רק מי חוקק את החוקים. היא תשאל גם מי הזהיר, מי ניסה לעצור. אדוני הנשיא, זהו רגע כזה.
התרעות פיקוד העורף