במשך שנים רבות חנק אגף התקציבים באוצר את השירות הציבורי, ייבש את המערכות והנציח את קיומה של פריפריה חברתית מוחלשת. הדבר משרת בעיקר את הימין. השמאל הקטן, מצידו, מחויב לעקרונות הגוש ושותק, והציבור הרחב נאלץ להניח שכך פשוט נראית כלכלה מקצועית ואחראית.
כשהמדינה הממלכתית נסוגה ומפקירה את השטח, קל מאוד לתעל את התסכול המוחשי והמוצדק של האזרחים להסתה נגד מוסדות המדינה, וקל מאוד למכור להם "פיצוי" בדמות קצבאות פוליטיות, פטורים וכספים קואליציוניים שמחולקים מתחת לשולחן. הימין זקוק לפערים חברתיים ומעמדיים כדי לתחזק את כוחו האלקטורלי.
האלטרנטיבה לימין היא השקעה מסיבית וממוקדת בבני אדם ובשירותים האזרחיים. זה קורה בצעדים אמיצים ומיידיים: החלת פיקוח הדוק על מחירי המוצרים הבסיסיים; הנהגת יום לימודים ארוך ומלא ביישובי הצפון והדרום; הגדלה דרמטית של ההוצאה הממשלתית על האזרח בפריפריה - בבריאות, בתשתיות וברווחה. אנחנו זקוקים לבניית בתי חולים ציבוריים מתקדמים בצפון ובדרום, ולתמיכה אקטיבית בתעשייה המקומית ובעבודה המאורגנת בשטח. רק כשהאנשים בפריפריה ירגישו בצורה פיזית, יום-יומית ובכיס שלהם, שהמדינה רואה אותם ופועלת למענם, ייעלם הצורך שלהם להתייצב נגד המדינה ומוסדותיה.
התרעות פיקוד העורף