הקואליציה הבאה לא תיבחן רק במספר חברי הכנסת שיהיו לה, אלא בעיקר בערכים שעליהם היא תקום. אם גם הממשלה הבאה תהיה קואליציה מגזרית, שבה כל מפלגה דואגת רק למגזר שלה, מדינת ישראל תמשיך לשקוע במשבר החמור ביותר שידעה מאז הקמתה.
ערב ה-7 באוקטובר הזהרתי שמצבה של ישראל חמור יותר משהיה ערב מלחמת יום הכיפורים. לצערי היום מצבה של המדינה חמור יותר משהיה ערב טבח 7 באוקטובר. כדי להתחיל לתקן את מה שנשבר, הממשלה הבאה חייבת להיות ממשלה ממלכתית וציונית, שמעמידה את טובת המדינה מעל כל אינטרס מגזרי.
אני אתחיל בטענה השנייה, משום שהיא פשוט אינה נכונה מבחינה היסטורית. בן גוריון אכן הסכים בתחילת הדרך להעניק פטור ל-400 תלמידי ישיבה, שכל אחד מהם היה עילוי. אבל בהמשך הוא הצטער על כך והבין שזו הייתה טעות קשה. רבים זוכרים את הפגישה המפורסמת בין החזון איש לדוד בן גוריון באוגוסט 1952.
פחות יודעים שבפגישה נכח גם יצחק נבון, לימים נשיא מדינת ישראל, שהיה אז מזכירו האישי של בן גוריון. שנים לאחר שסיים את כהונתו כנשיא פגשתי אותו במסעדה ירושלמית בשם "לגוטה", ושוחחנו ארוכות על הסוגיה. ביקשתי להבין מדוע בן גוריון הסכים מלכתחילה להעניק פטור ל־400 תלמידי ישיבה.
נבון הסביר לי שהמדינה הייתה אז בראשית דרכה, זמן קצר לאחר השואה. החזון איש תיאר בפני בן גוריון, בפאתוס רב, את הסכנה הנשקפת לעולם התורה והישיבות, והזכיר את חכמי יבנה ואת הצורך להבטיח את המשכיותו של עולם התורה לאחר החורבן. על הרקע הזה הסכים בן גוריון להעניק את הפטור, מתוך רצון להבטיח את המשך קיומו של עולם התורה והישיבות. מאז 400 הפכו ל-140,000, שחלקם לא לומדים ולא עובדים.
בשנת 1958 בו כתב בן גוריון לרב יצחק אייזיק הרצוג: "זוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות". ומכתב ששלח בתחילת שנות ה־60, לראש הממשלה לוי אשכול בו כתב: "אני שחררתי בחורי ישיבה משירות צבאי. אמנם עשיתי זאת כשמספרם היה קטן, אבל הם הולכים ומתרבים... בכלל יש אולי לבדוק כל שאלת בחורי הישיבה אם הם צריכים להיות פטורים מחובת צבא".
לא מדובר בעצרת של הפלג הירושלמי, אלא בעצרת של ש"ס, שבה השתתפה כל הנהגת המפלגה, כולל חברי הכנסת שלה. ההתנצלות הרופסת שפורסמה לאחר מכן, אינה יכולה לכסות על הבושה.
גם הרב משה מאיה, נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, אמר: "גיוס לצבא זו עבירה על הדת. אסור למי שלא לומד ללכת לצבא. מי שהולך היום לצבא יצא ממנו מחלל שבת." ש"ס של אריה דרעי והרב יצחק יוסף היא מפלגה אחרת לחלוטין מש"ס של הרב עובדיה יוסף. בניגוד להנהגה הנוכחית, הרב עובדיה יוסף אהב את חיילי צה"ל ויצא נגד כל מי שפגע בהם. בשיעורו השבועי בשנת 2009 אמר:
"חיילי צה"ל נמצאים בצבא ומשרתים. עושים את מלאכתם מלאכת שמיים, שומרים על עם ישראל... כל אחד צריך להעריך את זה. לא בחינם אנחנו עושים להם 'מי שברך' ביום שבת לפני פתיחת ההיכל ... לראות חייל? צריך לנשק אותו! הוא מוסר את עצמו בשביל עם ישראל!"
לכן, להציג את ש"ס של היום כמפלגה בעלת מרכיבים ציוניים רחבים זו פשוט דמגוגיה. במקורותינו נאמר: "אין חכם כבעל ניסיון". מאז שנת 1999 אני מלווה את סוגיית גיוס בני הישיבות, מוועדת טל, ועדת פלסנר, ועדת שקד ועד חוק הגיוס שניסיתי להעביר בשנת 2018, כאשר כיהנתי כשר הביטחון . בין ועדה לוועדה פגשתי אדמו"רים, רבנים וח"כים מש"ס ומיהדות התורה. אין עוד מישהו במערכת הפוליטית שצבר יותר שעות ממני עם ההנהגה החרדית בנושא גיוס בני ישיבות, ואני יכול לומר בוודאות שלא ניתן להגיע איתם להסכמה בנושא. כל הידברות מצדם נועדה למשוך זמן עד יעבור זעם.
אבל מעבר לכך מדובר בשאלה עקרונית הרבה יותר: האם בכלל קיימת ביהדות הצדקה לפטור משירות צבאי? התשובה היא חד משמעית - לא. כל גדולי ישראל היו לוחמים. יהושע בן נון, כלב בן יפונה, ב ־כוכבא, המכבים, דוד המלך ורבים אחרים. גם משה רבנו לא קיבל את הניסיון להתחמק מהשתתפות במלחמה. כאשר בני גד ובני ראובן ביקשו להישאר בעבר הירדן בזמן ששאר השבטים יוצאים להילחם, הוא הטיח בהם את אחת השאלות הקשות ביותר בתנ"ך: "אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"
הרמב"ם, גדול הוגי הדעות ביהדות, פסק באופן חד וברור: "במלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." אם כך, מאין צמח הרעיון שליהודי אסור להיות לוחם? זו איננה תפיסה יהודית. זו תפיסה שפיתחה ההנהגה החרדית במשך השנים כדי לשמר את שליטתה בציבור החרדי למען שלושת הכ"פים: כוח, כבוד וכסף.
בין ערכי היהדות לבין התפיסה הזאת אין דבר משותף. אותו הדבר נכון גם לגבי סוגיית העבודה. מאין צמח הרעיון שיש סתירה בין לימוד תורה לעבודה? הלל הזקן היה חוטב עצים. הרמב"ם עבד כרופא במשרה מלאה. רש"י היה יצרן וסוחר יין. כל חתן יהודי מתחייב תחת החופה לפרנס ולכלכל את רעייתו, אך במציאות של היום, במקרים רבים דווקא היא זו שמפרנסת אותו ואת ילדיהם.
גם התורה עצמה אינה מותירה מקום לספק. בקידוש בשבת אנו קוראים: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, וביום השביעי שבת לה' אלוהיך". לא נאמר "ששת ימים תלמד". לא נאמר "ששת ימים תתבטל". נאמר בפשטות: "ששת ימים תעבוד". לכן אסור לאמץ את הנרטיב כאילו קיימת סתירה בין לימוד תורה לבין שירות צבאי, או בין לימוד תורה לבין עבודה.
מי שמוכיח מדי יום שאין כל סתירה בין לימוד תורה לשירות בצבא והשתלבות בשוק העבודה, היא הציונות הדתית. אלפי צעירים וצעירות משלבים לימוד תורה, שירות משמעותי בצה"ל, לימודים אקדמיים, עבודה וחיי משפחה. הם מוכיחים שאפשר להיות יהודי מאמין, תלמיד תורה ואזרח הנושא בנטל.
לכן, לא תהיה שום פשרה בנושא. לא פטור ל־400, לא לארבעה ולא לרבע איש. חוק גיוס לכולם יהיה החוק הראשון שתחוקק הממשלה הבאה. וכשאני אומר "לכולם" – אני מתכוון לכולם, בלי יוצא מן הכלל. כל צעיר שיגיע לגיל 18 – יהודי, מוסלמי, נוצרי או צ'רקסי – יתייצב בבקו"ם. צה"ל יחליט את מי הוא מגייס למסלול הצבאי, וכל היתר ישרתו במסלול האזרחי: במערכת הבריאות, בכבאות והצלה, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובגופי שירות ציבורי נוספים. האחריות על השירות האזרחי תהיה בידי משרד הביטחון, ולא בידי מאעכרים או עמותות פרטיות.
במשרד הביטחון כבר קיים אגף ביטחוני חברתי, וזה בדיוק תפקידו – לנהל את מערך השירות האזרחי. מי שיסרב להתגייס יישא בסנקציות משמעותיות: הוא לא יהיה זכאי לקצבאות, הישיבה שבה הוא לומד לא תקבל מימון, הוא לא יהיה זכאי להנחות בארנונה או במעונות יום, לא יוכל להוציא רישיון נהיגה, לא יוכל לעבוד בשירות הציבורי – לא כעובד מדינה ולא כעובד ברשות מקומית – ואף יירשם לחובתו רישום פלילי .רק כך ניתן יהיה לממש הלכה למעשה את עקרון השוויון ואת חובת הגיוס לכולם.
יש נושאים שבהם אין מקום לעמימות, למשא ומתן או לפשרות. שוויון בנטל הוא אחד מהם, ולכן ש"ס לא תהיה שותפה לקואליציה שנקים. מי שחושב שאפשר לבנות עליה כשותפה לקואליציה ציונית וממלכתית, מייצר מצג שווא במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, מדובר "בגנץ 2" ששלח דף ריק חתום בלי להבין עם מי יש לו עסק וכולנו זוכרים כיצד זה הסתיים. את הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל חייבים להחליף, אבל נוכל לעשות זאת רק אם נעמוד על העקרונות שלנו, בלי לזגזג ובלי לגמגם.
התרעות פיקוד העורף