דמיינו את קיץ 2027. על מסלולי ההמראה בבסיס חיל האוויר באסקישהיר שבטורקיה, נוחתים המשלוחים הראשונים של מטוסי ה-F-35. המטוס שהיה פעם סמל הבלעדיות האסטרטגית המוחלטת של ישראל במזרח התיכון, צבוע כעת כולו בדגל הסהר והכוכב. עבור רבים בירושלים, זו תמונה מבהילה שנתפסה עד לא מזמן כבלתי אפשרית לחלוטין.
מה שישראל חייבת ללמוד מטורקיה מודל 2026 אינו רק שיעור בגיאופוליטיקה קרה, אלא שיעור חיוני בהבנת השפה העסקית החדשה של הבית הלבן. ארדואן השכיל להבין את מה שישראל מסרבת להפנים: עבור טראמפ, בריתות אינן מושתתות על "ערכים משותפים" או "מחויבות היסטורית", אלא על עסקאות חבילה (Package Deals) קרות ואינטרסנטיות בלבד. השיעור הראשון הוא דיפלומטיית "הציר הבלתי נמנע".
השיעור השני נוגע ישירות לעסקת ה-F-35. חזרתה של אנקרה לפרויקט החמקן היא לא פחות מרעידת אדמה. ארדואן ניצל בציניות את התשוקה של טראמפ לעסקאות ענק המחיות את התעשייה האמריקאית. הוא הציע רכש מאסיבי של מטוסים אזרחיים מחברת בואינג לצד התחייבויות ביטחוניות בעלות מיליארדי דולרים. בתמורה, הוא יקבל את החמקנים. ישראל, שראתה בגיבוי האמריקאי נכס מובן מאליו, גילתה שבממשל טראמפ הבלעדיות היא מוצר למכירה לכל המרבה במחיר - או למי שיודע לייצר לנשיא את ה"ניצחון" המהדהד ביותר בחדר הסגלגל.
השיעור השלישי הוא האחיזה הכלכלית והטריטוריאלית בשטח. בעוד ישראל נגררה למלחמות התשה מדממות, טורקיה הרחיבה את השפעתה באמצעות "כוח רך" ונוכחות צבאית חכמה מלוב וסוריה ועד המפרץ הפרסי. היא מיצבה את עצמה כמתווכת האנרגיה המרכזית של אירופה, מה שמעניק לה חסינות דיפלומטית רחבה. ארדואן הבין שהדרך ללבו של טראמפ עוברת דרך עוצמה מסחרית ושליטה בנתיבי סחר עולמיים. הוא לא בא לוושינגטון לבקש סיוע או נדבות; הוא בא להציע שותפות ברווחים.
ישראל של 2026 נמצאת בצומת דרכים קריטי וגורלי. עלינו להפסיק לבחון את טורקיה רק דרך כוונות הנשק או נאומיו המתלהמים של ארדואן, ולהתחיל לנתח את המנגנון. הדיפלומטיה הטורקית היא ריאליסטית, חסרת סנטימנטים ומכוונת מטרה. בעידן שבו ארה"ב מתמקדת בתחרות מול סין ובסגירת חשבונות פנימיים, היא מחפשת בעלות ברית חזקות ועצמאיות שיודעות לנהל את האזור עבורה, ולא להפך.
החזרת היתרון האסטרטגי הישראלי לא תגיע מהתרפקות על נוסטלגיית העבר, אלא מיצירת "עסקה" ישראלית חדשה. עסקה שתשלב את החדשנות הטכנולוגית, העוצמה הצבאית והיכולת המודיעינית הייחודית שלנו לכדי מוצר אטרקטיבי שטראמפ לא יוכל לסרב לו. אם לא נלמד לדבר "טראמפית" במיומנות שבה ארדואן עושה זאת, נמצא את עצמנו ב-2027 צופים בחמקנים טורקיים שולטים בשמי האזור, בעוד אנחנו נותרים מאחור עם הצהרות ריקות על "ידידות אמיצה" שפג תוקפה.
התרעות פיקוד העורף