החלטת ארה"ב לתת חודשיים למו"מ עם איראן הייתה שגיאה חמורה, גול עצמי מפואר שהעיף את הסיכוי להסדר מדיני כבר במוקדמות. כך גם התבטאתי מיד עם פרסום הדברים. כעת די ברור כי קיימת יותר הסלמה למלחמה מהתקדמות להסכם מדיני.
ברגע שנדמו התותחים ושקע האבק, החלו האיראנים להפנים את גודל החורבן שקרה להם, אבל לא רק ממדי ההרס אלא ממד ההשפלה. אחרי הצגה של למעלה משני עשורים של מעצמה אזורית שמכתיבה את סדר היום במזרח התיכון, ולמרות שסבלה מסנקציות קשות, איראן לא נכנעה והמשיכה בהצגה.
הבעיה של מוג'תבא כעת היא לא ההסכם עם ארה"ב או התקיפות החוזרות ונשנות. הבעיה היא שהוא חייב לרכוש ולחזק את מעמדו מאפס למאה, תוך שהוא חושש לחייו ואולי בגלל הפציעה גם נראה רע וחושש להיחשף לציבור. אבל על אחת כמה וכמה יש לו בעיה קשה, כמעט בלתי אפשרית, לחתום על הסכם עם מי שרצח את אביו, המנהיג העליון. איך הוא ייראה כמנהיג המהפכה אם יחתום על הסכם עם האויב שהשפיל את איראן והרג את המנהיג ואביו?
הבעיה העומדת על הפרק היא לא מלחמת ההתשה על הורמוז, אלא המערכה לשיקום ההשפלה, שבלעדיה אין לשלטון ולמנהיג סיכוי לשרוד. שאלת המפתח היא לא ההסכם, אלא האם יפרצו בחשאי לגרעין.
ארה"ב איבדה את המומנטום שהיה לה להחתים על הסכם מיד עם הטלת הפצצה האחרונה. כעת עומד לפני טראמפ אתגר גדול של בחירות האמצע, שמצבו שם לא נראה טוב, ואין לו הישג במלחמה שמבקריו אומרים שהייתה היגררות מיותרת אחרי ישראל. מחיר הנפט העולמי חוזר לעלות, ולא ברור כי ארה"ב נערכת למערכה ארוכה. הכול עדיין מתנהל כאילו אוטוטו עוד מכה קטנה כאן ושם ויהיה הסכם, אך זה לא המצב.
מה שארה"ב מפספסת הוא שאיראן משטה בהם. מצד אחד, היא מנצלת את הורדת הסגר האמריקאי, מוציאה אוניות שלה ומרוויחה כסף, ומצד שני היא יורה על האוניות שלא שייכות לסחר שלה. אמנם היא חוטפת כמה התקפות, אבל כנראה מצליחה לחיות עם זה. במצב הזה האמריקאים חייבים להחזיר את הסגר הסלקטיבי ההפוך, אלא שטראמפ חושש מעליית המחירים. זה לא נעים לומר, אבל טראמפ צריך לדאוג לקראת בחירות האמצע בעיקר למחירים בארה"ב...
מלחמת המהלומות עוד תימשך הרבה זמן, אלא שלאחר בחירות האמצע יהיה לטראמפ יותר חופש פעולה לחזור ולהיות אגרסיבי יותר, ועדיין לא להבין כי קיום מלחמת ההתשה משרת את המשטר, שחשוב לו יותר שיקום כבודו מאשר לעמוד בהסכם הורמוז. מכאן שהסכם לא נראה כל כך באופק הקרוב, אבל סכנה לפריצה לגרעין קיימת.