לצד זאת אנחנו עדים במקומות רבים במערב לצמיחתו של פופוליזם שמאלי, בעיקר בדור ה-Z. חלק בולט בדור צעיר זה מאס בדמוקרטיה המקובלת והוא חותר לכינון משטר סוציאליזם קיצוני, לרבות שינויים מרחיקי לכת בכלכלה, שכוללים בין השאר פיקוח על המחירים, פגיעה בחופש העיסוק, העלאה דרסטית של מיסי רכוש ועוינות כלפי הרכוש הפרטי והמשק החופשי.
בישראל, הגורם הפוליטי הקרוב ביותר לגישה הזאת הוא מפלגת הדמוקרטים, שהמרחק בינם ובין התנועה של בן-גוריון ואפילו התנועה של רבין הוא כמרחק בין שם מפלגתם לאופייה האמיתי. הדמוקרטים אומנם אינם מייצגים את כל השמאל הישראלי, אך במצב פרלמנטרי מסוים ההשפעה שלהם עלולה להיות הרסנית למשק ולדמוקרטיה בכלל, ועלולה להחזיר את ישראל ואת כלכלתה בפרט שנים רבות לאחור.
בחלק מארצות המערב, כגון בריטניה, צרפת וארצות הברית, הפופוליזם השמאלני מתבטא גם באנטישמיות ובשנאה קיצונית לישראל על רקע המלחמה בעזה. זו הפכה מבחינתם לקריאת כיוון כללית, כפי שראינו לאחרונה בפריימריז במפלגה הדמוקרטית בניו יורק ובזירות נוספות. השבועון הליברלי "האקונומיסט" הזהיר במאמר שהקדיש לפופוליזם השמאלני מפני האפשרות שהוא יחדור גם לתודעת השמאל הדמוקרטי והמרכז-שמאל.
מה שאירוני וטרגי בעניין הוא שכל זה כבר נוסה בעבר – נכשל והפך לאסון מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית ומבחינת המבחנים העיקריים של צדק ושוויון. זה קרה בברית המועצות ובגוש הקומוניסטי וגם בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית ומאוחר יותר בארגנטינה של פרון. יש לזכור שהנאציזם היה שם מולחם מלאומיות וסוציאליזם, ושמוסוליני באיטליה התחיל את דרכו הפוליטית במפלגה הסוציאליסטית.
יש בארצות הברית מי שמוסיפים להגדרה "נוצרית" גם "לבנה", אף שוואנס עצמו איננו שותף לכך, והוא גם איננו גזען או אנטישמי. אבל יש להניח שיהודים אמריקאים שעיניהם פקוחות אינם אטומים להשלכות האפשריות של המגמה הזו על העתיד היהודי בארצות הברית.
התרעות פיקוד העורף