זהו שינוי מוצדק. כי אין עוד דמוקרטיה מערבית שבה אדם אחד מחזיק בו-זמנית בכוח לייעץ לממשלה, לקבוע עבורה מהו הדין, לשלוט בייצוגה בבית המשפט ולעמוד בראש התביעה הכללית.
אבל דווקא משום שהמבנה הקיים מעוות, צריך להיזהר מפיצול פזיז. במקום בעיה אחת גדולה עלולות להיווצר שתי בעיות גדולות. זה כמו להכות במדוזה בגרזן ולגלות שקיבלת שתיים. יועץ משפטי עצמאי ורב-עוצמה מצד אחד, ותובע כללי עצמאי ורב-עוצמה מצד אחר, כאשר בג"ץ מעניק לשניהם מעטפת של חסינות, עצמאות ומעמד חוקתי למחצה. בפועל, התוצאה לא תהיה ביזור כוח, אלא דווקא הכפלתו.
מה יעשה בג"ץ בחוק החדש? אני יכול לקבוע בודאות שהחוק ייפסל. וזאת למרות שמבחינה משפטית, לא ברור איזה חוק יסוד מעניק ליועץ המשפטי מונופול על פרשנות הדין ועל ייצוג הממשלה. אבל מבחינה מוסדית, הסיכוי להתערבות עמוקה גבוה מאוד. בג"ץ אינו שופט כאן רק חוק חיצוני, אלא הוא רואה כאן איום על מבנה הכוח של היוריסטוקרטיה שנבנה כאן לאורך שנים רבות.
ישראל הפכה ליוריסטוקרטיה: משטר שבו השופט תופס את עצמו כריבון, והעם כנושא שממנו יש להגן על המדינה. המילים "מקצועיות" ו"שומרי סף" הפכו לכלי לשימור כוח, בעוד "פוליטיזציה" משמשת ככינוי גנאי לדמוקרטיה עצמה.
עד אז, כל חוק שתעביר הכנסת יישאר חוק על תנאי; כפוף לאישורו של בית הלורדים הישראלי: חבורה של אוליגרכים יוריסטוקרטים, שאינם נבחרים ובכל זאת משוכנעים שהם הריבון.
התרעות פיקוד העורף