אם זאב ז'בוטינסקי היה קם לתחייה ומסתובב כיום במסדרונות הכנסת, הוא כנראה לא היה הולך למצודת זאב. הוא היה הולך לפתוח פנקס אדום. כלומר, כחול.
תסתכלו על מה שקורה ברשימת הליכוד הנוכחית ותודו באמת: המהפך של 1977 הושלם, אבל הפוך. נסיכי התנועה התחלפו בנסיכי הג'ובים. פעם הליכודניקים נלחמו בפריבילגים של מפא"י; כיום הם פשוט העתיקו את השיטה, שיפרו את הסטייל לחליפות יקרות יותר והחליפו את עיתון "דבר" בטיקטוק. אותה פרוטקציה, אותו ניתוק, רק עם הרבה יותר פילטרים.
כעת, על פי הפרסומים, בנימין נתניהו מבין את מה שכל מי שמנסה לחיות פה מבין כבר חודשים: אם הרשימה של הליכוד לא תקבל שדרוג גרסה דחוף, המרוץ הזה, שגם ככה נראה כמו משימה בלתי אפשרית, נדון לכישלון מפואר. למה? כי לעם נמאס מהטרלול. פשוט קץ בו.
הוא קץ בבלגן ובביזיון הבלתי נגמר סביב גיוס החרדים. הוא עייף מהמרתון המטורף והמשפיל לריצוי המפלגות החרדיות, בזמן שמעמד הביניים עושה מילואים, משלם מיסים ומרגיש כמו הפראייר האחרון בחדר. הוא הותש מהפיכת דוכן הכנסת לזירת אגרוף מילולית, מהתבצרות מאחורי חסינויות, ומשרים שלא פעם נראה שרמת ההבנה שלהם במשרד שעליו הם מופקדים שואפת לאפס המוחלט. כאלו, למרבה הצער, אנחנו פוגשים בלי סוף.
המשכן מלא בנבחרי ציבור שבמקום לייצר פתרונות בשטח, מייצרים פאנלים באולפנים ולייבים בפייסבוק. והעם כמובן כבר לא יכול לעכל יותר את הביזוי והסרת האחריות סביב 7 באוקטובר.
תגידו, לא בא לכם פשוט לחיות? בלי יוקר מחיה שחונק את הגרון, בלי פקקים שהפכו את המדינה לחניון לאומי, בלי מערכת חינוך ששקועה במשבר עמוק ומתמשך. נמאס משיכרון כוח אינסופי והצהרות בומבסטיות על קיצוץ ראשי האויב שמסרב, תאמינו או לא, לשתף פעולה עם הסלוגנים שלנו. נמאס מהג'ובים לחבר'ה ומהשנאה המקצוענית הזאת שמטופחת כאן באומנות פוליטית.
והשיא? במקום לרדוף אחרי אויבי ישראל האמיתיים או לפרק את משפחות הפשע שחוגגות ברחובות, האנשים שאמורים לדאוג לביטחון שלנו מתעסקים ברדיפה אחרי אנשי תקשורת ולהט"ב. כאילו הבעיה הכי בוערת שלנו היא חופש הביטוי ולא חופש התנועה של ארגוני פשע.
כל כוכבי הרשת, המשפיענים והרעש באולפנים לא יעזרו הפעם. הציבור סובל מוורטיגו מהבלגן. הדיווחים על כך שנתניהו מחפש "שדרוג משמעותי" לרשימה הם לא גחמה פוליטית, הם חבל ההצלה האחרון של הליכוד. בלי ניקוי אורוות יסודי, בלי להעיף את השגעת ולהביא אנשים שיודעים לקרוא תקציב מדינה ולא רק לצעוק בטוויטר, המפלגה הזו הולכת לפגוש קיר בטון בקלפי.
אם חלק מהשמות שבן כספית פרסם כאן ב"מעריב" ירימו את הכפפה ויסכימו להיכנס, אנחנו נראה את המספרים בסקרים זזים לטובת נתניהו כמעט מיידית. אבל זה לא יהיה קל. גם אם אותם אנשים יצטרפו, חובבי הלייקים והצעקות הנוכחיים לא יוותרו על סיר הבשר כל כך מהר. הם יודעים היטב שבחוץ, באוויר הקר של המציאות, הם יחזרו מיד לגודלם הטבעי: עורכי דין זוטרים, פקידים עירוניים נשכחים, ואולי אפילו זה לא. הם לא נלחמים על אידיאולוגיה, הם נלחמים על סידור עבודה.
הציבור הישראלי נושא איתו כעס עצום על הדמויות שכשלו, על אלו שהובילו אותנו לשנאה, לכישלונות, ובעיקר לאסון של 7 באוקטובר. נתניהו אולי מבין שהוא חייב שדרוג, אבל כדי להישאר בשלטון הוא יצטרך קודם כל להתגבר על החבורה שמחזיקה בלשכה שלו כבת ערובה, וזו, תהיו ריאליים, נראית כמו משימה בלתי אפשרית על אמת.
התרעות פיקוד העורף