586 לפני הספירה - חורבן הבית הראשון, ושנת 70 לספירה - חורבן הבית השני. כל כך הרבה זמן חלף מאז, שקשה לחשב כמה שנים וכבר אין כל פחד מהבבלים והרומאים. מלך בבל הכשדי נבוכדנאצר מת מזמן, ורומא נהדרת והגלידות בה נפלאות. לו הייתי זיני. אין כל סיבה להזכיר שוב ושוב את מה שהוביל לאובדן הריבונות היהודית, לטבח המוני, לחורבן ירושלים ולגלות ממושכת.
בעקבות הפרסום של עיתון "הארץ", התקבל מהשב"כ ההסבר הבא: הנצחה חלקית מקטינה את האסון, וקיים קיר זיכרון המנציח את כלל החללים. משונה. אני רוצה לקוות שזיני רק נכשל בלשונו או לא הובן כראוי. אחרת, המחשבה שבראש השב"כ עומד מומחה לענייני מורל לאומי מטרידה מאוד.
לוח השנה שלנו מלא בימי זיכרון, לא רק לאובדן שידענו כעם לאורך ההיסטוריה אלא גם לסיבות שהובילו אליו. מחיקת ימי הצום והתענית מלוח השנה היהודי תנקה מתודעתנו את כל נקודות הכישלון ההיסטוריות ואת אובדן הריבונות.
ביטול צום עשרה בטבת ישכיח מאיתנו את זכר המצור הבבלי על ירושלים; הסרת י"ז בתמוז תעלים את פריצת חומות העיר; ביטול תשעה באב יפטור אותנו מהעיסוק בסיבות לגלויות ולאסונות; מחיקת צום גדליה תשכיח את גלגוליו של רצח ממניעים פוליטיים וקץ האוטונומיה היהודית; הסרת תענית אסתר תנקה את הזיכרון מפחד ההשמדה. ומה הלאה? נִטָּמֵן יחד בקברי אחים כי יגידו לנו שלוויה פרטנית מגדילה את ממדי המוות? מת - מת. בשביל מה לעשות עניין מכל אחד?
מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר./ אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי (אוֹ לְהֵפֶךְ - בָּהִיר מִדַּי) אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר./ אָז שָׁלַחְתִּי אֶת הַצַּבָּע, שֶׁיִּמְשַׁח אֶת הַקִּיר בְּיָרֹק. אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה בָּהִיר מִדַּי. וְשָׂכַרְתִּי אֶת הַסַּיָּד, שֶׁיְּסַיֵּד אֶת הַקִּיר לְמִשְׁעִי./ אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי./ אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר./ אָז לָקַחְתִּי סַכִּין-מִטְבָּח וְנִסִּיתִי לְקַרְצֵף אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר./ וְהַסַּכִּין הָיְתָה חַדָּה עַד-כְּאֵב./ רַק אֶתְמוֹל הִשְׁחִיזוּ אוֹתָהּ". והוא ממשיך וממשיך ומסכם: "אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר".
הרבה לפני אבידן, אחרי חורבן הבית השני, חז"ל אסרו על בניית בית מושלם. הם ידעו שהנטייה האנושית היא לסייד ולשפץ את הכל כדי שהמרחב ייראה חדש ונטול פגמים. משום כך קבעו חובה להשאיר קטע קיר פגום וחסר מול הפתח, רק שלא נשכח את החורבן ואת הגורמים לו.