בחוגי האופוזיציה לביבי ובאוניברסיטאות יש חרדות אמיתיות מול האפשרויות האלה, המסוכנות לדמוקרטיה. אנשי רוח לשעבר, פרופסורים לשעבר, קצינים בכירים לשעבר ואף ראש עיר לשעבר מהפריפריה, חתמו על עצומה הדורשת שאם דבר כזה יקרה, וניצחון על איראן יתרחש בעיתוי הלא ראוי ולפני הבחירות בישראל, הרי כדי לשמור על תקינות הבחירות ועל הדמוקרטיה יבוטל תאריך הבחירות הקרוב מדי, והבחירות יידחו.
הכותרת, למי שלא הבין את הרמז הקומי הדק, היא כותרת לכתבה על חופשה ליד חופי ים בפולניה. ההומור העליז והאנין ממשיך בכל המרץ גם בכותרת המשנה. כך: “נסעתי לגלות את החופים של גדנסק וסופוט. היו קצת רחמים עצמיים, היו גם הפתעות". רחמים עצמיים? אוי לא. לא עוד פעם בדיחות על פולניות. לא התבגרתם? לא התעדנתם מעט? מתי תפסיקו לסנוט ולעלוב בבנות עמנו שחיו בגלות בפולין? אלה בדיחות שבקושי מתאימות לבדחן במושב האחורי באוטובוס של טיול מאורגן.
ביקרתי בפולין הרבה פעמים ולאורך שנים רבות. לא לנופש. האוויר והאדמה שם ספוגים בנשמות היהודיות. נופש בפולניה איננו פשוט, גם במקומות יפים, כי הנשמות האלה נוכחות תמיד. עם זאת, אני מבין שאפשר לנסוע לפולניה גם לנופש, וכתבה על אתרי נופש היא דבר מועיל. רק בבקשה, תעזבו את הבדיחות על בנות ישראל מן העדה הפולנית. לא מצחיק.
היה שלב שבו הופיעו כל המפלגות כולן, לידן משבצות, וביקשו לסמן אילו מפלגות אני רוצה לראות בקואליציה. זה קל. סימנתי את כולן, כולל יועז הנדל וזליכה ומפלגות שכבר שכחתי שהן קיימות או שנולדו. השארתי בחוץ רק את מי שלא ציוני במוצהר, את המפלגות החרדיות המובהקות, והמפלגות הערביות המובהקות.
בעצם, איך אני מגדיר את עצמי? לא רק ישראלי או רק יהודי ואפילו לא יהודי ישראלי וגם לא ישראלי יהודי. כישראלי, בטקסי הרמת כוסית חגיגיים אני נוהג תמיד להרים את הכוס ולברך: “לשלום ולהרחבת הגבולות". כיהודי, אני בעיקר לא נוצרי ולא מוסלמי ולא בודהיסטי ולא בן דת כלשהי אחרת. האם בכלל אפשר לומר “אתיאיסט יהודי"? אולי רוב היהודים החיים בישראל כיום היו מגדירים את עצמם “יהודי חילוני" או אולי “חילוני יהודי". חלק היו מגדירים את עצמם “יהודי חילוני קיצוני", כזה שלא מוכן שיבנו מקווה בשכונה שלו או יתפללו ביום הכיפורים בכיכר בעיר שלו. סיבכתם. לכן אני תמיד נמנע מאוד מלהגדיר את עצמי לתוך מסגרות שמישהו אחר מנסח, מנהל וקובע את חוקיהן. אני מגדיר את עצמי כ"בקושי אני".
ואם אשאל את עצמי בשקט: מי אני? אענה: “בן אנוש, לצערי". חלק מצורת חיים מוגבלת, זמנית, על כוכב לכת נידח שהשמש שלו כפסע מכיבוי, צורת חיים שנמצאת בשלבים הראשונים של תהליך ההתפתחות מן הקוף, אם המדע צודק.
כחלק מהאנושות הזו אני שואף בינתיים להיות אדם חופשי, שנותן לבני האנוש הטובים האחרים חופש. אני מרגיש הכי קרוב לערכי החברה המערבית שמתאמצת קצת לאפשר חופש ושובע לבני אדם. בכל אופן מצליחה בכך יותר מאשר אי פעם בתולדות האנושות. יחד עם זה אני גם יהודי וגם ישראלי, הסדר לא חשוב, ואני משוכנע ומקווה שאם לא הייתי ישראלי ויהודי הייתי אדם שמעריך יהודים ותומך בישראל. מפחיד אותי לחשוב שהייתי יכול להיות סוג אדם שחושב אחרת. ואל תענו לי או לעצמכם או בסקר מה אתם, זו ממש לא שאלת חובה.
התרעות פיקוד העורף