יש משהו בשבוע האחרון של מושב הכנסת שגורם לך לחשוב על היכולת של המערכת הפוליטית לתקתק יפה עניינים ולא למרוח זמנים כשצריך - קוראים לזה דד-ליין. כמו בחיים, גם בפרלמנט הישראלי, כשאוזל שעון החול צריך לקבל החלטות. לפעמים הן גרועות, כי הן התקבלו בלית ברירה, ולפעמים מגלים דרכן דברים נהדרים ששאלנו את עצמנו איך לא עשינו זאת קודם, ובזכותן נגלים לפנינו עוד שבילים חדשים.
כך בדיוק קרה גם בשבוע הזה, במושב האחרון בכנסת, כאשר הממשלה משלימה את ימיה למרות התחזיות הקודרות נגדה ומעבירה שורה של חוקים שהיא בעצמה לא מאמינה בכמה וכמה מהם. פוליטיקה, כידוע, זה עסק מסריח, היא גם עסק שמלא בפשרות, ומי שתמיד מובילות את השבוע הזה הן לשון המאזניים - המפלגות החרדיות.
אפשר לזעום עליהן, להאשים את מי שסוגר איתן הסכמים בדילים פוליטיים, וגם לצערי הרב, וזה הכי כואב, לשמוע בשיחות מסדרון כאלה ואחרות ניחוחות אנטישמיים מעציבים מאוד בתוך המדינה שלנו, זו שהוקמה בגלל האנטישמיות הזו בדיוק. אבל אפשר גם להעריץ אותן. הן מכירות בכוחן הפוליטי ובערכן, ולראייתן הן דואגות לציבור שלהן - והציבור הזה הוא ציבור נאמן מאוד וצייתן. צייתן כנראה יתר על המידה, אבל קם פה דור חדש, והפרשנות לכך כבר תגיע בטור אחר, חכו.
חוסר היכולת של המפלגות החרדיות להתפשר בעת מלחמה הוא האירוע המכאיב ביותר בחברה הישראלית. הוא פצע חברתי שתמיד ייזכר להן קדימה, משום שהוא כל כך עמוק וכה מצלק. איך ייתכן שיש מי שמקריבים את חייהם כדי שנוכל להמשיך לנשום את האוויר של המדינה שלנו, ויש מי שלא מוכנים למלא את החובה הזו. הציונות הדתית היא דוגמה ומופת לשילוב בין שירות צבאי לבין לימוד תורה. כך שהכול אפשרי.
מלחמות לא ייפסקו, קרבות פוליטיים תמיד יהיו, ושבוע בליץ החקיקה תמיד יהיה שייך ללשון המאזניים, שהיא כיום המפלגות החרדיות, ובהמשך הימים יהיו אלה הרי המפלגות הערביות (דמוגרפיה, שלום לך). כן ביבי, לא ביבי, מי שיעמוד בראשות הממשלה בעוד ארבע שנים או בעוד 40, ימשיך לתת "להן" הכול.
הימין של בנימין
רבות נכתב בטור הזה, שבוע אחר שבוע ועוד מוקדם מהצפוי אם יורשה לי, על הצורך במפלגת "ימין אלגנטי". ככל שמתקרבות הבחירות, הסקרים הפנימיים של המפלגות ושל מועמדים עולים, והצורך הזה נראה בבירור רב. תמיד יש ביקוש למפלגות האלה ולמי שרוצים להובילן - וגם על כך מתקוטטים מה עושים מול הליכוד. הרי בסופו של דבר, זה כוחו של הרגל, זו מפלגה ארוכת שנים עם מסורת וכוח - ואם מי שאמרו שיצביעו למפלגת ימין חדשה יהיו אמיצים מספיק לשנות את ההרגל.
בנאום מרהיב ומשכנע לאזרחי ישראל היקרים יסביר נתניהו איך הליכוד התחדשה, כשמעל הכול יהיו הישגיו הביטחוניים המרהיבים שאי אפשר להתעלם בהם, לא משנה איזה קמפיין יובילו נגדו. שבעה באוקטובר, שחתום על ממשלתו ועליו, ייוחס על ידו לאנשי הממשלה הקודמת - ונתניהו ירחיק אותו ממנו. כשיקיפו אותו אנשים איכותיים, שיש להם חלק באותה תקומה שעליה מדבר נתניהו, שרוצים לשנות ושיש בכוחם לעשות זאת, ההילה של מפלגת הליכוד בהחלט תיראה אחרת.
בתו של דיקטטור
מדובר במסמך היסטורי שמעורר מחשבה בנוגע להיסטוריה שחוזרת על עצמה בתצורות שונות במערכות יחסים בתוך המשפחה, בין חברים, שכנים, קולגות, ובעיקר בתוך מצפונו של אדם ובליבה של אישה. אני מצדיעה ליוצאי ברית המועצות שעלו לישראל על האומץ ועל האיכויות המרהיבות שהם מפזרים בחברה הישראלית, ועל חברות אמת שהם מעניקים (אחת שיודעת). תודה לכם ועליכם - ספסיבה בלשויה ודאז'ו דייאוקיו.
התרעות פיקוד העורף