כעת, אחרי שנים שבהן המדינה כשלה בבניית מערך ציבורי מתפקד, היא מבקשת לנהל דיון על "מדרוג" הקצבאות. לכאורה, מילה מקצועית. בפועל, לאלפי משפחות זו עלולה להיות מילת קוד לקיצוץ. הניסיון להבחין באופן שרירותי בין ילדים "בתפקוד גבוה" ובין ילדים "בתפקוד נמוך" מתעלם ממה שכל איש מקצוע רציני יודע: אוטיזם הוא מגוון. ילד שמדבר, לומד בכיתה רגילה או נראה "מתפקד" כלפי חוץ, עשוי להתמודד עם חרדה עמוקה, קשיי ויסות, בדידות חברתית, הצפות חושיות ותלות יום-יומית במעטפת טיפולית. התפקוד החיצוני אינו מדד אמין לעומק הקושי, ובוודאי אינו יכול להיות בסיס לשלילת תמיכה מתאימה.
ילד שמקבל תמיכה בזמן יכול להיות בהמשך מבוגר עצמאי יותר, משתלב יותר, עובד יותר, תורם יותר. ילד שמפספס את חלון ההזדמנות ההתפתחותי עלול לשלם מחיר אישי כבד – והמדינה תשלם מחיר חברתי וכלכלי כבד עוד יותר.
במקום לחשוד בהורים, הגיע הזמן להקשיב להם. במקום לקצץ בקצבאות, הגיע הזמן לתקן את המערכת. ובמקום להפוך את המשפחות לבעיה, הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על הכשל שהיא עצמה יצרה.
התרעות פיקוד העורף