המילה "אחדות" הפכה בשנים האחרונות לאחת המילים השחוקות בשיח הישראלי. כל מי שמבקש להימנע מהכרעה ערכית, לטשטש מחלוקות או לשבת עם כוחות גזעניים ואנטי דמוקרטיים, ממהר לעטוף את עמדתו בקריאה ל"אחדות בעם". אחדות שתמיד, אפילו בשלב התיאוריה, תהיה רק בין יהודים. זו האחדות הריקה שמציעים לנו אנשי "הרבעון הרביעי", ודומיהם: לא להתווכח על ערכים, לא להציב קווים אדומים ולא להכריע לאן המדינה הולכת. בשם הפיוס הם מבקשים מאיתנו להשלים עם קיצוניות, כאילו עצם הישיבה המשותפת סביב שולחן הקואליציה והממשלה יכולה למחוק את הסכנה.
תיאוריית השינוי שמציעה יוזמת לונדון, מבקשת לבנות ברית רחבה, אך לא כזו שמוקמת סביב סיסמאות אחדות שחוקות שמהוות כסות לפשרות ערכיות, אלא ברית של עשייה בין ישראלים יהודים וערבים, יהודי התפוצות ובעלי ברית בין לאומיים, שעומדת על שלושה יסודות שאי אפשר להפריד ביניהם: דמוקרטיה ליברלית מהותית, חברה הוגנת ושוויונית, ושלום בטוח עם העם הפלסטיני.
החיבור בין שלושת היסודות אינו מקרי. דמוקרטיה שאינה מעניקה שוויון מלא לכל אזרחיה, היא דמוקרטיה פגומה. חברה שמנציחה אפליה, עוני ופערים, אינה יכולה להיות יציבה לאורך זמן. ומדינה שממשיכה לשלוט בעם אחר, אינה יכולה לשמור לנצח על אופייה הדמוקרטי או להבטיח ביטחון אמיתי לאזרחיה. מי שמנסה לקדם רק צלע אחת במשולש, או רק שתיים, יגלה שזה לא מחזיק מעמד.
כחבר ברשת וכמי שמשתתף במפגשיה, אני רואה מקרוב את הכוח של החיבור הזה. בחדר אחד נפגשים מנהיגות ומנהיגים ישראלים, יהודים וערבים, עם אנשי קהילה, פילנתרופיה, אקדמיה, תקשורת וחברה, יהודים ולא יהודים מרחבי העולם. אנשים שונים מאוד זה מזה, אשר חולקים מצפן מוסרי ופוליטי ברור - ישראל חשובה להם ולכן הם אינם מוכנים לוותר על דמותה, כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי ודמוקרטית ברוח ערכי מגילת העצמאות, כלומר שגם לא יהודים הם אזרחים שווים.
יש משמעות מיוחדת לשותפות עם יהדות התפוצות. בשנים האחרונות הולך ומעמיק הקרע בין ישראל לבין חלקים גדולים מהעולם היהודי, בעיקר בקרב החוגים הליברלים אשר מתקשים לזהות במדיניות ממשלות ישראל את הערכים שעליהם גדלו. TLI אינה מבקשת מיהודי העולם לתמוך במדיניות ישראל ללא תנאי, וגם אינה רואה בהם צופים מן הצד. להפך, היא מזמינה אותם להיות שותפים שווים במאבק על עתידה של המדינה שהם אוהבים.
המפגשים אינם מסתפקים בהצהרות כלליות, הם מייצרים שפה משותפת, אמון, קשרים ותוכניות פעולה. הרשת כבר קידמה קריאות משותפות נגד הטרור היהודי בגדה המערבית שסייעו להעלות את הנושא לסדר היום התקשורתי והפוליטי בישראל ואף קראה ליהדות התפוצות להשמיע קול ברור למען שימורה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית.
זהו תפקידה של רשת מנהיגות: לא להחליף את הפוליטיקה, אלא להזיז את "חלון האוברטון" שמייצר את גבולות השיח ולתת רוח גבית למי שפועלים בשטח. להיות אוונגרד אזרחי ורעיוני. לא אליטה המנותקת מהציבור, אלא קבוצה שמחברת בין ציבורים ומוקדי השפעה ומתרגמת ערכים לפעולות. הנחת היסוד פשוטה: אם מספיק אנשים בעלי ניסיון, קשרים והשפעה מהארץ ומהעולם יבינו שדמוקרטיה, שוויון ושלום הם משולש אחד, ואם יפעלו יחד בעקביות, ניתן יהיה לשנות את הכיוון שבו צועדת ישראל.
האחדות שישראל זקוקה לה אינה אחדות עם פשיזם וגזענות, היא אחדות נגדם. היא אינה אחדות המבוססת על השתקת מחלוקות, אלא על הסכמה ברורה לגבי גבולות המגרש הדמוקרטי ומאבק משותף לשימורם ולחיזוקם. יהודים וערבים בישראל, יחד עם יהודי העולם ושותפים נוספים, יכולים להקים את הברית שתשקם את המדינה, תתקן את המצפן הערכי שלה ותחזיר את התקווה. זה בכוחנו!
התרעות פיקוד העורף