אי אפשר גם להעריך בשלב זה כמה זמן תימשך מלחמה כזו, כשכל הערכה, בין כמה שבועות לשנים ארוכות, באה בחשבון. הדבר תלוי, בין היתר, בהתפתחויות פנימיות בשני הצדדים ובשינויים גיאופוליטיים באזור ובמערכות הבינלאומיות בכלל.
קיימת בהחלט אפשרות שבשלב מסוים תהפוך ההתשה ההדדית למלחמה ממש. ייתכן שהתפתחות כזאת מתקרבת עכשיו, וגם לזה יש תקדים בעימות הישראלי־מצרי, כשהתוצאות הלא מוחלטות של מלחמת ההתשה הביאו כעבור שלוש שנים למלחמת יום הכיפורים. כמו בתחילת מלחמת ההתשה ההיא, גם עכשיו שני הצדדים, ארצות הברית ואיראן, סבורים שהזמן פועל לטובתם.
איראן מאמינה שמשבר מתגלגל בנושא הנפט, האיום הנמשך במצר הורמוז והרחבתו האפשרית באמצעות החות’ים לבאב אל־מנדב, והתקרבות בחירות האמצע בארצות הברית ישככו את רוחות המלחמה הנושבות בוושינגטון. ואילו ארצות הברית מקווה שהמשבר הכלכלי המחמיר באיראן, המכות הצבאיות שהיא סופגת מדי יום והמחלוקות בצמרת השלטון יביאו למה שניתן יהיה להציג כניצחון.
בינתיים המערכה מתבטאת בעיקר במבחן לכושר הסבילות ההדדי. בכל מקרה, הקריאה של טראמפ לאיראן לחדש את המשא ומתן מעידה על הכישלון של הסכם הפסקת האש שהושג בחודש אפריל ושל המשא ומתן בהובלת סגן הנשיא ואנס בעקבותיו.
המומחה לאסטרטגיה אדוארד לוטווק סיכם את העניין כך: "המלחמה שנוהלה על ידי נשיא חסר החלטיות אפשרה לאויביה המרים ביותר של אמריקה לצאת כשידם על העליונה, על אף המדיניות הלאומית הכושלת שלהם, הנדסת הטילים הפרימיטיבית והביצוע הצבאי המגושם.
היא גם שחקה את העוצמה הצבאית של ארצות הברית לרמות המקובלות באירופה, שכן לכוחות צבא שלא ניתן לסכנם בקרב, אפילו עבור הישגים אסטרטגיים עצומים, יש ערך צבאי מועט בלבד". אפשר להתווכח על חלק מהניתוח הזה ועל מסקנותיו, אך ביסודו של דבר נמצא בו ההסבר לשאלה מדוע המלחמה הפכה לקרב ההתשה הנוכחי.
הבדל משמעותי בין מלחמת ההתשה שבין ישראל למצרים לזו הנוכחית הוא שאז היה ברור מיהם הצדדים הניצים – ישראל ומצרים – ואילו היום איראן מרחיבה את בנק המטרות שלה לעבר בעלות בריתה של ארצות הברית בעולם הערבי ובכך יוצרת מציאות גיאופוליטית חדשה שתוצאותיה טרם התבררו.
אולי הן יפעלו דווקא לטובת ישראל, אם זו תדע להפעיל דיפלומטיה נכונה. בשלב זה ישראל מתבוננת מהצד, אך היא אינה יושבת ביציע, בוודאי לא מבחינת ההתפתחויות האפשריות, שעליהן אין לה שליטה.
מיקוד המאבק בנושא חופש השיט במצר הורמוז איננו משרת את האינטרס הישראלי שעיקרו בלימת המאמץ הגרעיני והטילי של איראן וחיסול פעולתם של שלוחיה באזור. ייתכן שבהבדל הזה טמונה אחת הסיבות לחוסר ההרמוניה הנוכחית שבין ישראל לארצות הברית. יש סיבה לכך שאיראן איננה מרחיבה את תקיפותיה לכיוון ישראל, וגם לא לסעודיה, אך אי אפשר לדעת לאילו החלטות עשוי להגיע השלטון בטהרן.
ישראל צריכה להיות ערוכה ומוכנה לכל תרחיש, וכדאי שכל תשומת הלב של הרמטכ"ל אייל זמיר תהיה נתונה לנושא, במקום שימצא עצמו מותקף על ידי גורמים פוליטיים שונים.
התרעות פיקוד העורף