אגב לא אגבי כלל הוא שה"מלחמה" המתנהלת היא לא ממש מלחמה. זהו מפגן של עליונות אווירית אמריקאית תוך שימוש במגוון כלים בשלט רחוק ותגובה איראנית שמפציצה את השלוחים של ארצות הברית במזרח התיכון. לא ברור עד מתי זה יימשך ומי יישבר ראשון, אם בכלל.
הדינמיקה הקבועה של שני הצדדים היא: אנחנו ניצחנו והם הפסידו. הנעלם המטריד הוא איך ינהגו הצדדים במקרה של קורבנות רבים אחרי פעילות נמרצת מדי. אולי מה שיכריע הוא כלכלת חימושים בארצות הברית במצב של הסלמה. מנגד, אולי הקרסה סופנית של רשת החשמל ומתקני אנרגיה באיראן, שתשתק את עריה המרכזיות, תגרום למשמרות המהפכה להרפות.
הערכה לא ממש מהפכנית היא שכל צד ימצה את את הסבל של אזרחי איראן ואת כוחו לשנות את המצב וילך להסדר עמימות של 60 יום לטובת "הבהרות" שיעניקו למערכות הביטחון זמן התארגנות, למערכות הציבוריות זמן לפעול ברמה שתקשה לחזור ממנה למלחמות, וסיכוי לא רע שחלק גדול בציבור יתפכח.
ראשית חטאת: שני מלאכי החב לה, טראמפ וביבי, ניהלו מלחמות אוויר משותפות, ראוותניות וחסרות סיכוי. לטובת התעתוע (חיסול היכולת הגרעינית והטילים הבליסטיים, שינוי משטר, הגמוניה אזורית) נתניהו גייס את חיל האוויר והפך את הציבור בישראל לצופה בקרקס זיקוקים ועיי חורבות.
התרעות פיקוד העורף