המהלך של ממשל טראמפ מפורר את תפיסת היסוד שהנחתה את המדיניות האמריקאית מזה חמישה עשורים, שלפיה ישראל מהווה נדבך מרכזי ובלתי נפרד מכל ארכיטקטורה אזורית עתידית. בהסכמתה של ארה"ב להפריד באופן מוחלט בין המסלול הבילטרלי מול ריאד לבין ההשתלבות האזורית הישראלית, וושינגטון הבהירה כי המחויבות לחיזוק מעמדה האזורי של ישראל – ואולי אף מעמדה המיוחד וה"מועדף" של ירושלים בעיניים אמריקאיות – אינה עוד ערך אסטרטגי עליון העומד מעל שיקולים כלכליים, או אחרים.
כעת, חמאס מקבל את מבוקשו על מגש של כסף: סעודיה מקבלת מארה"ב את כל מבוקשה בתחום הגרעין האזרחי והערבויות הביטחוניות, בעוד ישראל נותרת בחוץ – מבודדת, מדממת, וללא הפרס האסטרטגי של השתלבות במרחב הסוני המתון.
אפקט הדומינו. לתקדים זה צפויות השלכות רוחב הרסניות על הקיים: שחיקת ההסכמים הקיימים: המדינות שכבר חתומות על "הסכמי אברהם" – ובראשן איחוד האמירויות ובחריין – צופות במתרחש ומבינות את הדינמיקה החדשה. כאשר ארה"ב עצמה מוותרת על התניית היחסים עם ישראל, המוטיבציה של מדינות המפרץ לשלם מחיר ציבורי על יחסים גלויים נשחקת עד דק.
הדרך להקפאת יחסים, נסיגה זוחלת או ריקון ההסכמים מתוכן מעשי קצרה מתמיד. גם מדינות האזור האחרות יריחו מייד את החולשה הישראלית בהעדר הגב האמריקאי, ומדינות כמו סוריה ואפילו מדינות עם הסכם שלום עלולות לבחון מחדש את היחסים.
חיזוק מעמד הרשות הפלסטינית: במקביל, המהלך מעלה באופן ישיר וחסר תקדים את מעמדה של הרש"פ. בית המלוכה הסעודי, שהפגין בעבר נכונות לצעדים גמישים, חזר והתחייב למדינה פלסטינית. כעת, כשהלחץ הגרעיני הוסר מעל כתפיו, הממשל הסעודי מחוייב לרש"פ בהרבה יותר ממה שהוא מחויב לכל הסדר עם ישראל.
"כשהממשל האמריקאי מנתק בין הגרעין הסעודי לנורמליזציה, הוא מעביר מסר קטלני למזרח התיכון: ישראל אינה עוד נכס הכרחי לארכיטקטורה האזורית, אלא עול מדיני שניתן לעקוף".
ברור גם כי גרעין אזרחי לסעודיה על רקע סכנת ההתגרענות של איראן מבהיר שסעודיה לא מוכנה להשאר מאחור ועלול לגרור מרוץ חימוש אזורי בלתי נשלט. תולדה של כישלון ניהולי מתמשך. השפל המדיני הלא-יתואר אליו הגיע מדינת ישראל הוא תולדה ישירה וקשה של כישלון מתמשך בניהול המדיני של המלחמה, היעדר כל חזון אסטרטגי ל"יום שאחרי", והפקרת הזירה הבינלאומית.
הנתק והחיכוך המיותר מול הממשל בוושינגטון, גרירת ארה״ב למטרת שולל של הפלת מישטר איראנית, לצד ההימנעות מקבלת החלטות קשות בזירה האזורית, הובילו לכך שביום פקודה – כאשר יעוצבו הסכמי הענק של המזרח התיכון – ישראל תוותר מחוץ לחדר.