מה היה קורה אילו הנהג של אותו ארכי-דוכס אוסטרי לא היה עוצר במקרה בדיוק מול בית הקפה שבו ישב באותו זמן מתנקש לאומני? האם מלחמת העולם הראשונה לא הייתה פורצת? ומה היה קורה אילו אותו צעיר אוסטרי, צייר כושל אך שאפתן, היה מצליח בניסיונותיו החוזרים ונשנים, ומתקבל בסופו של דבר לאקדמיה לאמנות בווינה? האם מלחמת העולם השנייה והשואה היו נמנעות?
נסתרות דרכי ההיסטוריה. אין לך אירוע מכונן שלא תמצא את שורשיו נעוצים באיזה "טריגר" אזוטרי, פעוט ומקרי, שמעורר באופן בלתי נמנע את השאלה "מה היה קורה אילו" ואת התהייה אם אכן טעויות אקראיות הן אלו המנתבות שרירותית את מהלך ההיסטוריה והאנושות כולה.
קחו למשל את סיפור החורבן שאותו בחרו חז"ל להציג כאילו כולו תוצאת "קומדיה של טעויות": "על קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגולת נחרבה העיר טור מלכא, על יתד של מרכבה חרבה העיר ביתר".
כביכול, אילולא הטעות הזעירה בשתי האותיות בשמו של האורח שהוזמן למשתה, בית המקדש עדיין היה עומד על מכונו. וכך, אם צמד התרנגולים היה בוחר בעיתוי מעט שונה ולא נקלע בדרכם של החיילים הרומאים, ואם התקר בגלגל המרכבה הרומאית היה מתרחש כמה מאות מטרים הלאה, במורד הדרך, היה נמנע העימות שהוביל לפריצת המרד ולהשמדת הערים הגדולות על יושביהן.
אלא שכל בר דעת מבין שלצערנו הרב גורלו של בית המקדש נחרץ שנים רבות קודם, ושהרומאים שהופיעו במערכה הראשונה בעקבות המחלוקת הפנימית ומלחמת האחים החשמונאים הם אלה שיירו באופן בלתי נמנע במערכה האחרונה ויחריבו את ירושלים כולה. כי בהינתן מחלוקת שמכרסמת ביסודות הלכידות החברתית ובשורש המכנה המשותף העמוק ביותר, שום דבר לא יעצור את מה שמבעבע מתחת לפני השטח.
לא לחינם בחרו חז"ל לפתוח את סיפור החורבן באפיזודת "קמצא ובר קמצא", שבאמצעותה הם מבקשים להזכיר לנו כי המחשבה האווילית שלפיה אפשר לשלוט לחלוטין במצב, למנוע כל טעות ולחסום כל טריגר, היא יומרנית מאין כמוה. טעויות יתרחשו וטריגרים יפציעו, ורק אם נשכיל לכונן יסודות איתנים ולבצר מכנה משותף מאחד, שהוא מעבר לכל ויכוח, נוודא ששום טריגר, טעות או מחלוקת לא יהיו מסוגלים להתפתח לכדי חורבן נוסף, חלילה.
התרעות פיקוד העורף