אינני חושב שיש תשובה אחת נכונה ומתאימה לכולם. כמו בנושאים רבים, לכל אחד התשעה באב שלו, כולל התשובה שהיום הזה אינו רלוונטי מבחינתו. יש שרואים קשר עמוק להיעדר הקשר הדו־סטרי עם הקב”ה. התנ”ך מתאר את החוויה של המפגש עם האלוהים, שמאז החורבן נעדרת מאיתנו. יש שיתייחסו לצלקות הגדולות שיש לנו מההיסטוריה הארוכה של עמנו בגלות.
עולמם של חכמים הדגיש את העובדה שבסופו של דבר, הקריסה של החברה היהודית בימי בית שני באה מבפנים, לא מבחוץ. הקרע הגדול שהיה בין ה”בריונים” ובין ההנהגה המתונה יותר, הטרור הפנימי שהופעל נגד בעלי דעה אחרת, אי־היכולת לגבש הנהגה מוסכמת – אלה דברים שיום תשעה באב מעצים את ההתייחסות אליהם. מסרים אלה אינם רק נחלת ההיסטוריה, כי אם גם אזעקה מעוררת לנו עצמנו.
תשובה זו ניתנה גם על ידי זכריה הנביא, כשנדרש לבאר מפני מה יש להמשיך בצום על החורבן של בית ראשון בשעה שנמצאים במרחק שנתיים בלבד מסיום בניית הבית השני. טענתו הייתה כי הצום אינו פעולה מאגית, וכי הוא לא נועד להעניק לריבונו של עולם דבר מה. הוא מכוון אלינו.
בהמשך דבריו הוא אומר דברים שנשמעים אקטואליים מעין כמותם: “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ – כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה".
השנים האחרונות מעצימות את הצורך החיוני בהטמעת מסר זה. תשעה באב הוא יום של התבוננות שקטה, שאפשר שתביא בכנפיה את מה שאנו זקוקים לו, גם כדי למנוע חורבן וגם כדי לצמוח מתוך ההבדלים.
התרעות פיקוד העורף