הגיע הזמן לחזור אל המבנים המשפטיים והמוסריים העתיקים ביותר | כרמית ספיר ויץ

ברוכים הבאים לאולפן "שפת אם", כאן המנחה שלכם כרמית ספיר ויץ (כס"ו). המשדר המיוחד שלפנינו נפתח הערב על רקע פיזורה של הכנסת ה־25 וההכרזה על מערכת בחירות חדשה לקביעת הרכבה של הכנסת ה־26. בעבור חלקים נרחבים בציבור הישראלי, סיומה של כהונת הממשלה ה־37 מביא עימו תחושת רווחה עמוקה, לצד דרישה דחופה לחשבון נפש נוקב ותיקון יסודי של נורמות הממשל. זהו רגע פוליטי וחברתי חשוב, שבו נבחן מחדש החוזה הבסיסי ביותר בין האזרח לבין השלטון הנבחר.

התרבות המודרנית נוהגת לנתח פוליטיקה דרך פריזמה של כוח ומנגנונים מפלגתיים. הערב נחזור אל המבנים המשפטיים והמוסריים העתיקים ביותר, כדי להבין את הפסיכולוגיה של המנהיגות ואת שבריריותה. באולפן איתנו הערב שלושה מחכמי התלמוד, המייצגים יותר מ־200 שנות הגות יהודית, מחורבן הבית ועד פריחת בבל. איתנו רבי אליעזר בן יעקב מהמאה הראשונה, רב מהמאה השלישית ורבי יצחק מסוף המאה השלישית.

כס"ו: רב, ברשותך, אני רוצה לפתוח איתך בברייתא שמובאת במסכת חגיגה: "שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הציבור". לפני שנתעכב על הפרנס, בוא נדבר על הדמות שעומדת בלב הסערה הציבורית בעיצומו של משבר גיוס חריף והידללות כוחות הצבא המגינים על העם. מדוע, מבחינתך, דמות זו והפרנס המתגאה כרוכים זה בזה בבכיו היומי של האל?

רב: "כדי להבין את עומק השבר, כדאי להבין מהו 'פרנס'. הפרנס הוא משרת ציבור. הוא הצינור שדרכו אמור לזרום השפע המוסרי והחומרי אל הכלל. הגאווה על הציבור - ויש נוסחים שמוסיפים את המילה 'בחינם' - היא הטרגדיה שבה אדם משתמש בכוח שניתן לו אך ורק כדי לרומם את האגו של עצמו על חשבון אלו שהוא אמור לשרת. הוא עצמו הופך את הצינור לחסם. הבכי היומי של האלוהות מביע את הכאב המובנה במערכת: הכוח שנועד לבנות את החברה, הופך לכלי שהורס אותה מבפנים".

כס"ו: אז הגאווה הזו היא כשל מערכתי, ואני רוצה לפנות אליך, רבי אליעזר בן יעקב, ולדבר על הרגע שבו הכשל המערכתי הזה מתורגם למעשים - ל"גזל הרבים" שנידון בסוגיה במסכת בבא קמא, שבה גם אתה נוטל חלק. הברייתא מציבה שם אתגר משפטי ומוסרי: מי שגונב מהקופה הציבורית לא יכול לבצע "השבת גזילה" ישירה, כי הוא לא באמת יודע מי כל הניזוקים. הפתרון "יעשה בהן צרכי רבים" שקובעת הברייתא, נשמע על פניו כמו פשרה מעשית. מה המורכבות האמיתית שמאחורי הפתרון הזה?

רבי אליעזר בן יעקב: "הטעות המודרנית היא לראות בכך פתרון של סגירת עניין. 'יעשה בהן צרכי רבים' כלומר משהו לתועלת הציבור. העניין הוא שגם אם הציבור ישתמש בכסף למטרותיו, הכתם של המנהיג נותר בעינו. זו עדות חברתית נצחית לכך שהחטא גדול מכדי שניתן יהיה למחוק אותו. גם כשהגזלן עוטף את שלטונו במחוות של קדושה וצדקה, אין זו ברכה אלא ניאוץ. קללה של ממש".

כס"ו: רבי יצחק, אם המערכת כל כך פגיעה לשחיתות ואם קשה כל כך לתקן אותה, אולי כדאי שנדבר על שלב המניעה והליך המינוי. במסכת ברכות אתה קובע שאין מעמידים פרנס אלא אם כן נמלכים בציבור. ומצד שני, במסכת יומא נמסר בשמו של רב, שיושב כאן איתנו, שאין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן "קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". איך שני העקרונות האלה, ההסכמה והפגם, אמורים לעבוד יחד כדי להגן על החברה?

רבי יצחק: "הם משלימים זה את זה. את חובת ההתייעצות למדתי מבצלאל בן אורי, שהופקד על בניית המשכן: אפילו הקדוש ברוך הוא לא מינה אותו עד ששאל את משה ואת העם אם הוא הגון בעיניהם. אם כך נוהג בורא עולם, מנהיג בשר ודם על אחת כמה וכמה. הציבור הוא מקור הלגיטימציה שלו. מדוע דורש חברי רב 'קופת שרצים'? כדי שתהיה ענווה מובנית. מנהיג שמשוכנע שהוא חסין, מושלם ונטול פגמים, הוא בדיוק המנהיג המסוכן שיתנשא ויתגאה, כפי שהזהיר רב. קופת השרצים נועדה להבטיח שהמנהיג יזכור את חולשותיו האנושיות, ושבידי הציבור יישאר תמיד השוט המוסרי לומר לו: 'חזור לאחוריך, זכור מאיפה באת'".

כס"ו: ניקח מקרה קצה מהמציאות הישראלית: אדם שנשפט, ישב בכלא, שוחרר, הורשע שוב וחתם על הסדר טיעון. בג"ץ קבע שבמסגרת ההסדר נוצר מצג של פרישה מהחיים הציבוריים, אף שהוא עצמו הכחיש זאת. למרות הכל הוא מונה שוב ושוב לתפקידי שר בכירים, עד שבג"ץ פסל את כהונתו כשהציבור שלו חושש לומר לו "חזור לאחוריך". הוא מצידו, ממשיך למשוך בחוטים. מה קורה לפלפול ההלכתי במקרה שבו המערכת הפסיכולוגית והרוחנית קורסת לחלוטין?