פתגם מוכר קובע כי אי אפשר לאחוז את החבל בשני ראשיו, או את המקל בשני קצותיו. ניסיתי. זה אפשרי טכנית (אם המקל לא ארוך מדי) אבל לא מועיל מאוד. ובכל זאת – המנהג נפוץ.
"כלכליסט" פרסם מחקר שהצביע על אובדן של 54 מיליארד שקל בשנה בגלל תעסוקה חלקית (53%) של הגברים החרדים ושכרם הנמוך (כמחצית משכרם של מי שאינם חרדים). סכומים אלו ילכו ויגדלו עד שהמשק יתקשה לשאתם.
ההסבר המקובל לתופעה: צעירים חרדים רבים נחשבים למי שתורתם אומנותם ולכן אינם רשאים לעבוד, וכיוון שרוב החרדים העובדים לא למדו מקצועות ליבה, הם מועסקים בעיקר בעבודות ששכרן נמוך. מכאן שהמדינה הייתה אמורה לעודד מאוד חרדים המנסים ללמוד ולרכוש מקצועות רווחיים. באקדמיה למשל.
אלא ש"החופש האקדמי" שלהם הוא מהסוג שמתיר להם לכפות ערכים - לא לאפשר לאדם לנהוג וללמוד על פי אמונתו, ולמוסד אקדמי ללמד על פי בחירתו. מיד התפרסמו מאמרים המביעים חשש שמא מוסדות אקדמיים "ייאלצו" לקיים לימודים נפרדים משיקולים כלכליים. כלומר יהיה ביקוש גבוה ללימודים נפרדים והם לא ירצו לוותר על ההכנסות הצפויות. ממש כך נשמעים קולות זעקה על הסבת מסעדות רבות לכשרות משיקולים כלכליים, ושעוד מעט לא יוכל חילוני למצוא סטייק חזיר בתל אביב.
בעשורים האחרונים צעירי הציונות הדתית הם עמוד השדרה של לוחמי צה"ל ומפקדיו. בכל סיום קורס קצינים בבה"ד 1 שבים ומונים את מספר הכיפות הסרוגות שמתחת לכומתות. מי בהתפעלות ומי בחשש מפני "הדתה" של הצבא. בשם השוויון המגדרי, רבים מהתובעים גיוס לכל - גם דורשים לאכוף שירות משותף של גברים ונשים בכל יחידה, עד לצוות הטנק הבודד. מה יעשו אם המדינה תצליח לגרום לאלפי צעירים חרדים להתגייס?
אני יודע: הפוליטיקאים והרבנים החרדים, גם הם אינם רוצים בהקמת עוד חשמונאים. הם רוצים תקציבים ופטור משירות. אבל לו יצויר שהיו מסכימים לשירות בתנאים דתיים מחמירים, והיו מורים לצעיריהם להתגייס – היו נתקלים בחומת מגלגלי העיניים החוששים מהדתה ומפגיעה ב"שוויון המגדרי", וגם, לא פחות כנראה, מאובדן אחד מכלי התעמולה החשובים שבידיהם נגד החרדים והממשלה, שהם חלק ממנה.
התרעות פיקוד העורף