אילו היו יודעים בני ישראל לפני כאלפיים שנה מה המחיר של חורבן, אולי היינו היום במקום אחר. אבל התשלום הישראלי הוא קצר טווח והנזקים ארוכים, כי זה קרה לנו שוב.
המדינה הזו היא של כולנו, העתיד גם, וחרף הבדלי הדעות גם מחיר הטעויות שונה, כי בניגוד למדינות רבות אחרות יש מי שמחכה לנו בפינה, אויבינו הרבים.
אחת השאלות המעסיקות לא מעט ישראלים בעת הזו היא האם מצבנו טוב יותר או פחות? האם העתיד צופן לנו גדולות ונצורות או אתגרים ובעיות? השאלות האלה כנראה רלוונטיות תמיד, ללא קשר למצב, אבל האם באמת אנחנו חיים במקום יותר סבלני, כשבכבישים נהרגים יותר אנשים מפעם? האם אנחנו מצליחים לשמר או לחזק קשרים בינלאומיים חשובים עם שאר העולם שסביבנו? והאם התמ"ג הישראלי ניזון ממרבית חלקי האוכלוסייה היצרנית? התשובה: שלילי בזנ"ט.
האם אתם יכולים לדמיין תשובה אחרת? וממתי בכל הנתונים אנחנו מאשימים את אותה יועצת משפטית לממשלה, שחרף הביקורת כלפיה, הממשלה לא מעוניינת להוציאה מתפקידה – כי הקרב הזה משרת אותה. זהו איננו טור פוליטי, אלא קריאת השכמה במוצאי תשעה באב. כי מתדלקים אמריקאיים שנמצאים כאן לטובת ההגנה על מדינת ישראל רק חושפים חוסר תכנון והשקעה בתעופה מצד ממשלה מנוסה בקדנציות מלאות, לצד הרוגים בתאונות הדרכים שרק חושפים כי השינוי במשטרה איננו.
ולצד כל אלו – מי שמנהלים היום את החקלאות הם בעלי הרשתות הגדולות, ומי שמרוויחים הם העובדים הזרים שמסייעים לנו. החקלאי נשאר מאחור כבר שנים, וזה לא מעניין אף אחד.
חורבן הבית הוא סיפור מקראי. הפעם התופעה יכולה להיות ממושכת והרבה פחות דרמטית. היא מתחילה בכרסום איטי בחסות המשילות ועוברת דרך ניכור בינלאומי וחישוב מסלול חדש במוחם של הרבה מאוד ישראלים ששילמו פה מיסים במיטב כספם, הקדישו את מיטב ימיהם לשירות מילואים, ובאמצע מלחמה ממושכת קיבלו את חוק העריקים ואת חוק יסוד "לימוד תורה".
אז איך קורה שלמרות כל אלו מפת הגושים איננה משתנה? איך העם הזה לא שורף את הרחובות בזמן שחוסמים לו אותם ציבורים שלא מעוניינים לתרום למדינה? ההסבר מתחיל בנרמול המצב לצד ההשוואה בין הפגנה להפגנה, בין חוסר יכולת לקבל החלטות טובות לייעוץ משפטי חובה.
איך אנחנו עוד קונים קוטג' יקר וחלב מפוקח שעולה כאן יותר מבכל מקום אחר? איך עדיין משלמים 100% מס על רכב חדש שעולה כאן כפול מאשר בארץ מוצאו, ואיך ממתינים שנים להיתר בנייה, או עומדים בפקק אינסופי בגלל תאונת שרשרת קטנה ולא מעיפים את הרכב לשולי הכביש? כי עם ישראל לא מקשר בין הפרטים הקטנים, ולכן מופתע מהתמונה הגדולה והמורכבת שלאיש כבר אין יכולת או כוח להתמודד איתה.
כך נרמלנו את היטל השמירה והביטחון, כך אנחנו צריכים מישהו לצידנו בתביעת ביטוח לאומי, וכך צמחו כאן בתי חולים פרטיים לכל מי שרק יש לו ביטוח, לצד מערכת בריאות ציבורית לתפארת מדינת ישראל, ולא בציניות כלל.
דרושה הכרעה ברורה
אם אלו ימי בחירות חשובים, אז האם כבר ערכנו סקר מטעם עצמנו ששואל מי מהמפלגות מציעה מה? האם יש לנו רשימות קטנות של אנשים שחשוב לנו להביא להצבעה, והאם אנחנו מסיעים את אותם קשישים שלא יוכלו להגיע בכוחות עצמם לקלפי, כשכרגע עמלים טובי המוחות על מניעת הצבת קלפיות בדיור המוגן? אם זו עת גורלית, התנהגו כאילו היא כזאת. ואם אתם חושבים לעשות שינוי, קחו איתכם אחרים ואל תרימו ידיים מראש, כי מי שהביאו לניצחונות במלחמות ישראל היו לוחמים שחרדים לגורל המדינה ולא חרדים אחרים.
במזרח התיכון הסוער יש מדינה דמוקרטית אחת, היא השמש בחנוכייה המוזרה המאירה את עתיד האזור כולו. קוראים לה ישראל, ותשאלו את הירדני ששותה מהמים שאנו נותנים לו, או את המצרים שנעזרים בנו בהגנת חצי האי סיני מפני דאע"ש, או את הדרוזים בסוריה. אבל באותו מזרח תיכון יש משהו משותף לכל המדינות ללא קשר לשיטת הממשל בהן – והוא הצורך בהכרעה ברורה, בשפה חדה ובהירה, כי אין כאן מקום לפשרות, ואין כאן מקום להתבלבל או להתפלפל, לטובה או לרעה. הכרעה ברורה דרושה גם למדינת ישראל שלנו.
ביקורת עצמית היא דבר חשוב, אבל היא לא תוכנית עבודה ובוודאי שלא מרכיב יחיד בחיינו כעם, אלא ניצבת לצד גאווה לאומית על כל מה שיש פה – וזה המון דברים טובים על פני אוסף של אנשים מדהימים שמתווכחים כל הזמן, אבל יודעים לקפוץ לעזרה כשצריך ואיש לא ייקח מהם את מה ששלהם. יש כאן תעשייה מפוארת ויזמות שלא נראתה באף מקום בעולם, יש מערכת בריאות ציבורית מטורפת, שאיפות בתחומים רבים, לצד עוצמה צבאית.
אבל צום תשעה באב צריך להזכיר גם למי שמשלמים את המחירים כאן, גם כשבטוחים שהכל מדהים ואיש לא רואה זאת מלבדנו – שבענייני חורבן, בפעם השלישית אין גלידה. ייתכן שלא תהיה דרך חזרה. חורבן הוא איום מוחשי, וקצב איטי מחייב תשומת לב. לא צריך להיות אדם דתי כדי להאמין בתקווה, ולא צריך להיות חילוני כדי לקוות שיהיה טוב. כי שניהם יקומו בבוקר לאותו הפקק ויגיעו הביתה וידליקו את אותו המזגן ויחייגו 100 לאותו מוקד בדיוק.
אבל בימים שאחרי תשעה באב ניצבת ישראל בפני מערכת בחירות קריטית, וזו עלולה להדליק כאן מדורה שיהיה קשה לכבות אותה. אז שכל אחד ישים לב איפה המטף שלו ואיך הוא לא הופך לחומר בעירה – אלא תורם להכרעה ברורה על עתיד המדינה, משתדל לכבד ותורם בשקט לאלו שיתקשו לממש את זכותם להצביע. עלינו להבין את אלו שאולי לא יוכלו לממש את זכותם להצביע, כמו טייסות וטייסי ישראל, אבל יעשו את הכי טוב שהם יכולים – ולצאת לקלפיות הפעם בהמונינו.
הימים ימים מתוחים, גם בהיבטים ביטחוניים, ועלינו החובה להבחין במה שחשוב ודחוף, לפנות את האופניים מהמרחב המוגן, להאזין בקשב למה שקורה סביבנו ולהאמין בעצמנו.
התרעות פיקוד העורף