קיום בחירות פנימיות דמוקרטיות במפלגות היה דגל שאיזנקוט הרבה בעבר לנפנף בו ולהציגו כ"ייהרג ובל יעבור". לכן להבלטת המהפך האופורטוניסטי שחל בו בעניין זה יש משמעות רבה. שהרי הבלטת זניחתו הבוטה את הדמוקרטיה הפנימית בכל הנוגע למפלגתו החדשה, שמגדירה את עצמה בשם ישר, יכולה לערער את הדימוי האמין והרציני, שאותו, בעזרת התקשורת המתמסרת, הוא חותר להעמיק.
מה שברור מאוד הוא שלולא זכה איזנקוט במעמד של אתרוג-על, תקשורת ראויה לשמה, מקצועית ועניינית, הייתה מסתערת על המועמד, שהסקרים האחרונים, בערוץ 12 בעיקר, הכתירוהו כראש הממשלה בדרך, ושואלת אותו על כך. הפריימריז המוצלחים במפלגת הדמוקרטים מחייבים לשאול אותו מתי התפוגגה דבקותו בבחירות פנים-מפלגתיות.
גדי איזנקוט נתפס, כך ניתן לקרוא באותיות אריאל גדולות על דפי כל נייר עיתון רענן - כאדם ערכי, נכבד, שמילתו כבודו. הלא הכל זוכרים איך גדי שלנו מצא עצמו נדחק, כמי שכפאו שד, להיפרד מגנץ, האיש שהצניח אותו לצמרת המפלגה ולקבינט הבטחוני המצומצם. העילה המוצהרת לפרישתו הייתה כאמור סירובו של גנץ לאפשר בחירות פנימיות שנועדו לאפשר לאיזנקוט לקרוא עליו תיגר, להדיח אותו מהנהגת המפלגה ולתפוס את מקומו בצמרתה.
בסוף יוני-תחילת יולי 2025 הודיע גדי שלנו כי יערוק מהמחנה הממלכתי, אבל ברוב חסדו יואיל להחזיר לגנץ את המנדט שלו. לפחות ההסבר לעריקה היה ישר: העילה המרכזית לפרישה הוצגה כחוסר שביעות רצון מהצעות לאופי ההליכים הפנימיים המוצעים למפלגה. הוא טען שהמתכונת המוצעת "לא מאפשרת התמודדות אמיתית", "שהמתכונת כפי שהוצגה לא עומדת בהתחייבויות הדמוקרטיזציה", ושהוא לא יכול להסכים לה.
המתכונת שהוצעה כללה אסיפה מצומצמת (כ-150 פעילים ובעלי תפקידים הממונים על ידי ההנהלה), שהייתה לתחושתו של גדי שלנו גוף התפור למידותיו של גנץ, עד כדי כך שהסיכוי של מועמד מולו היה דומה לסיכוי של נבחרת כף ורדה לזכות במונדיאל פעמיים ברציפות.
לא עוד מספר 2
לכל אורך אביב-קיץ 2025 לפיד וראשי יש עתיד קראו לאיזנקוט להצטרף, ואפילו נשקלו דרכים לתת לו מקום בכיר מאוד ברשימה (כולל דיווחים על נכונות לפיד להתגמש במיקומים כדי למשוך את גדי שלנו אליו). עם זאת, לא נמצאה אמירה מפורשת של איזנקוט שיסכים להצטרף למפלגה זו או אחרת תוך ויתור על תהליך תחרותי. להפך. לכל אורך דרכו הוא דורש הליכי בחירה, שקיפות ודמוקרטיה, תוך שהוא חוזר ומסרב, כאמור, לקבל מעמד מובטח ללא תחרות.
איזנקוט הכריז על הקמת מסגרת פוליטית עצמאית (מפלגת ישר!) בספטמבר 2025. סוף-סוף התגשם החלום. לגדי שלנו יש מפלגה שבה יוכל ליישם את מאוויו הדמוקרטיים שעד כה דוכאו על ידי הדיקטטור גנץ. אבל הפלא ופלא: גדי שלנו לא נחפז להסתער על מבצע הדמוקרטיזציה של ישר!. וכשהתמהמה - החלו התירוצים לזרום כמו בסניפי מפא"י בעיירות הפיתוח בשנות ה-50 וה-60, כשמפלגת פועלי ארץ ישראל קיבלה 90% מהקולות שם, בכבוד ובעיקר ביראה: "יש צורך בארגון מהיר ואחידות מנהיגותית...", "קיימים אילוצים זמניים ומבצעיים הדורשים קבלת החלטות מהירה ללא פריימריז ממושכים...", וגם הטענה שיש לשים דגש על מיומנויות ומקצועיות, כלומר בחירת "מועמדים מתאימים". תירוצים עם טעם של פעם, שכמו הועלו באוב מימי מפא"י העליזים.
עיון נוסף בלקט הסבריו היצירתיים של גדי מעורר השתאות: "יש צורך במינויי הנהגה ובוועדות מקצועיות כדי להבטיח יכולת ביצועית ולא כדי לקדם פופולריות טהורה". גדי שלנו גם פיתח לפתע פתאום את החשש מאי-יציבות ופיצול: "הליכים פתוחים עלולים להעמיק ריבוי קבוצות ופילוג, ולכן עדיף תהליך סדור וממוקד בתחילתו".
כדי לבסס את המהפך בהשקפתו גילה את הפגמים במודלים הקיימים בליכוד ואצל הדמוקרטים: הפריימריז במפלגות הללו הוכיחו לו קיום של חוסרים מסוימים, ולכן החליט להעדיף מודלים אחרים בשלב ההקמה. ג'יבריש אופייני לכתבי פקידיסטאן.
כמו יאיר לפיד, גם איזנקוט מוצא את עצמו מפזר הבטחות להמשך דמוקרטיזציה אי פעם בעתיד. שוב ושוב הוא ציין שיקודמו הליכי בחירה רחבים יותר כאשר המפלגה תתייצב ותתבסס ארגונית. ממש העתק-הדבק של הודעות שמפרסמת מדי פעם יש עתיד.
מניירות פולניות
הבעיה של איזנקוט תהיה בזמן שאחרי ירח הדבש שעליו הוא מתענג בימים אלה. כשתתחיל ההרעשה האמיתית, והקמפיין הנחמד של יונתן אוריך יתחלף בהתקפות ארסיות באמת של יריביו בשמאל, ובייחוד החיות הפצועות שהשאיר בשטח. בשלב זה העכברים יתחילו לברוח.
מדובר בעכברים שהתמחו בשנים האחרונות בנטישה המונית של ספינות טובעות: אחרי לפיד, שקיבל 24 מנדטים בבחירות לכנסת ה-25, הם עברו לגנץ, שקיבל 40 מנדטים בסקרים כשהצטרף לממשלת נתניהו. כשנטש, הם עברו לנפתלי בנט, וכעת לאיזנקוט מתרוצצים אנה ואנה.
ייתכן שבימים אלה באה לעולם התחנה הבאה שלהם, שתהיה גם התחנה הסופית. מדיניותה של התחנה הזו מסוכנת מאוד למדינת ישראל, ולכן אסור שתעמוד בראש השלטון, אבל הפיכתה לאופוזיציה הראשית או לשותפה בממשלת אחדות של ממש תהיה טובה מאוד לדמוקרטיה הישראלית.