"הייתה אורגת ועושה באטון הגדול / אפס בלילה שוב סתרה לאור האבוקות הבעירה". שלוש שנים פנלופה ארגה ופרמה, "סבבתנו כך בעורמה". גם ישראל עושה זאת, כבר כמעט שלוש שנים. מתקדמת לקראת ניצחון, ואז נסוגה, ושוב מתקדמת, ושוב נסוגה.
מיהו ימין?
לא שני גושים יש בישראל, אלא כמה שתרצו. שלושה בוודאי שיש. גושים הם מעשה של בחירה. אִמרו לי איך אתם רוצים לחלק את הציבור, ואומר לכם לכמה גושים הוא נחלק. בסקר החודשי של JPPI שאלנו כמה שאלות פוליטיות שמאפשרות לזהות גושים, או זנבות של גושים. לפעמים מעניין להביט בשאלות לחוד, לפעמים מעניין לערבב אותן ולזהות דפוסים. וגם גושים. כמה שרוצים.
שאלנו מה הנושא הכי מכריע בבחירות, כל ישראלי ובחירתו. הצענו אפשרויות - כמובן, אפשר להציע יותר או פחות אפשרויות. מה שאנחנו מציעים בשאלות מכניס את המשיבים למגירות או קופסאות של בחירה. מכלל הישראלים, קצת יותר מרבע בחרו ב"שמירה על הביטחון" כנושא המכריע. שלוש שנים של מלחמה, וזו בחירה של כרבע, ולא יותר. אפשר להתייחס לממצא הזה כאל ממצא קצת משונה.
הבחירה הבאה בתור: יחסי השלטון ומערכת המשפט. תשאלו: למה הכוונה? זהות המשיבים על כך מעידה על הכוונה. שליש מהמזדהים כתומכי ימין בחרו באפשרות הזאת. הם מן הסתם מתכוונים לרפורמה, ולתמיכה שלהם ברפורמה, ולחשיבות הגדולה שהם מייחסים לרפורמה. גם רבע מתומכי הימין-מרכז בחרו באפשרות הזאת. אבל רק עשירית ומטה מהקבוצות האחרות. שם העדיפו לבחור באפשרות שמבטאת, כנראה, את העמדה הנגדית. הדבר שהכי חשוב לקבוצה הגדולה ביותר מקרב תומכי המרכז והשמאל-מרכז הוא "מדינה יותר ליברלית". הנה כך, בעיצומה של מלחמה, ישראל בוחרת להציב בראש סדר היום שלה את מה שפעם קראנו לו "הנושא של 6 באוקטובר".
בנושאי הבחירה אפשר להביט בחלוקת הישראלים לחמש קבוצות - משמאל עד ימין - או לתשע קבוצות - משמאל עמוק עד ימין עמוק, כשבאמצע גוונים של אפור. כך אפשר לזהות היכן בדיוק עובר הקו המפריד בין קבוצות שונות והעדפות שונות. בימין העמוק, הנושא המשפטי הוא הראשון במעלה. בימין ובימין המתון, הוא כבר השני אחרי הביטחון. בימין הקרוב למרכז הוא כבר הרחק למטה - קודמים לו הביטחון, האחדות והמדינה היותר ליברלית. הימין הקרוב למרכז הוא קבוצה שונה במובהק משאר קבוצות הימין.
שאלנו גם על הקואליציה הרצויה לאחר הבחירות, וגם במקרה הזה אפשר לזהות את קו ההפרדה בצורה טובה יותר כאשר בוחנים סולם בן תשע קבוצות. בימין העמוק, שניים מכל שלושה משיבים רוצים את הקואליציה המכהנת. בימין, שיעור המצדדים בקואליציה כזאת צונח לחצי - 31%. התשובה הדומיננטית יותר היא "גוש הימין עם תוספת מפלגה מהמרכז". זה כנראה הדבר שאליו מתכוון ראש הממשלה נתניהו כאשר הוא מדבר על קואליציה רחבה יותר.
ועוד קו הפרדה יש במעבר מימין לימין מתון. בקבוצה הזאת כבר יש שוויון בין מי שרוצים את גוש הימין בתוספת מפלגה אחת מהמרכז, לבין מי שרוצים קונסטרוקציה חדשה ושונה בתכלית: "קואליציה רחבה משני הגושים בלי חרדים וערבים". שליש רוצים בהסדר כזה, ועוד 10% רוצים בו אבל בלי הדרה של חרדים, ועוד כמעט עשירית רוצים את גוש השינוי, אבל בלי ערבים. ובמילים אחרות: בימין המתון אין רוב, וגם לא קרוב לרוב, לקואליציה דומה לזאת של היום.
הימין המתון והימין הקרוב למרכז הם קבוצות הביניים. בהן נמצאים הישראלים שיכריעו את גורל הבחירות והקואליציה. משמאל להן, מהמרכז והלאה, יש פחות או יותר תמימות דעים: העדפה לקואליציה של גוש השינוי כולל ערבים. למעשה, העדפה לממשלה קצרת הימים של בנט ולפיד.
המנהיגים של הקואליציה ההיא אומנם מזכירים שהזמנים השתנו, ולכן הגרסה הקודמת מחייבת עדכון. חלק ניכר מהבוחרים שלהם לא משתכנעים. דוגמה: בוחרי יש עתיד של 2022 סבורים ברוב די גדול (58%) שהקואליציה העדיפה היא גוש השינוי עם הערבים (קרי, רע"ם). ארבעה מכל עשרה בוחרים של בנט, או של איזנקוט, נותנים את אותה תשובה. זאת התשובה הנפוצה ביותר, ובפער גדול.
את שתי השאלות האלה לא רק שאלנו, אלא גם חיברנו. המטרה היא לנסות להבין איזה סוג קואליציה מתחבר לאיזו עדיפות. התוצאות - יש לומר - הגיוניות. מי שרוצים בעדיפות ראשונה טיפול ביחסי השלטון ומערכת המשפט מבינים היטב איזו קואליציה תשרת את מטרתם. הקואליציה היחידה שתשרת את מטרתם, לפחות כפי שהם מבינים אותה, זו אותה קואליציה שמכהנת כיום. כל תוספת, של כל מפלגת מרכז, תפריע למטרה הזאת.
אבל עכשיו נזהה את הגוש השלישי. קטן יותר, צעקני פחות, אבל גם אותו אפשר למצוא בנתונים. 13% מהישראלים מעמידים בראש סדר העדיפויות שלהם - לפני ביטחון, רפורמה, ליברליות, כלכלה - את ה"אחדות". קבוצה לא גדולה במיוחד, אבל גם לא מבוטלת. קבוצה שאפשר להבחין בה כאשר מחברים את הנושא המכריע לקואליציה המועדפת: קואליציה רחבה, בלי חרדים ובלי ערבים, זו הבחירה הבולטת של קבוצת האחדות. שליש מהם בוחרים בה. ועוד רבע בוחרים בגוש השינוי כולל ערבים.
כפי שאפשר לראות בגרף המצורף, גם בשאלת עדיפות וגם בשאלת הקואליציה אפשר לזהות את המקום על הסולם שבו נפסקת העדפה של צד אחד ומתחילה העדפה של צד אחר. בין הימין-מתון לימין-מרכז - זה המקום. משם וימינה מתחיל להמריא השיעור של מי שרוצים את הקואליציה הדומה להיום. משם ושמאלה מתחיל להמריא השיעור של מי שחושבים ש"מדינה ליברלית יותר" זה האתגר המכריע, ולא "יחסי השלטון ומערכת המשפט".
מיהו שמאל?
למחנה הקואליציה יש בעיה עם היריב העיקרי שעומד מולה כרגע: גדי איזנקוט, כפי שכבר כתבנו כאן, הוא מנהיג עם מעט מאוד תכונות שישראלים לא אוהבים. גם בוחרים של ש"ס מזהים אותו בחיבה, גם של הציונות הדתית, גם של הליכוד. שואלים אותם: מה תאמרו עליו? והם אומרים בעיקר דברים טובים. שואלים אותם: מה רע בו? ולא קל להם להשיב.
האם הוא "שמאלן"? ננצל את שאלת איזנקוט כדי לדבר על התואר שמאלן ומשמעותו בהקשר הישראלי. מיהו בכלל שמאלן? אפשר להתחיל מנתונים פשוטים, שמהם נלמד שאין בישראל כמעט שמאלנים. שיעור היהודים בישראל שמתארים את עצמם כתומכי שמאל עומד על 5% ביום טוב. צרפו להם תומכים של השמאל-מרכז ולא תגיעו לחמישית מהיהודים (המקרה של הערבים יותר מורכב, הם פחות מתחברים לסולם הזה, וכאשר הם מתחברים אליו הוא מבטא דברים אחרים). כלומר, כדי להניח שגדי שמאלן, צריך להניח שהוא ניצב בחבורה שגודלה אחד מ-20 מכלל היהודים, או אחד מחמישה. הוא עומד בקצה שבו עומדים רק מעט מאוד.
נתקדם: אולי לא הגדרה עצמית קובעת, אלא עמדות. ואז נשאל: מהי העמדה שהופכת ישראלי לשמאלן? תאמרו: תמיכה במדינה פלסטינית. נשאל: מתי? עכשיו או בעתיד בלתי נראה לעין? אם מדובר על עכשיו, שוב, אין בישראל יותר מקומץ של שמאלנים. אם מדובר על עתיד לא ידוע, גם זה לא בהכרח מאפשר מיתוג של איזנקוט כשמאלן. שיעור היהודים שמסכימים עם האמירה "ישראל צריכה לנסות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים המתונים ולאפשר הקמת מדינה פלסטינית שתחיה בשלום לצד מדינת ישראל", עומד על 13%. זו עמדה שבה מחזיקים רוב מי שמכנים את עצמם שמאל, פחות ממחצית ממי שמכנים את עצמם שמאל-מרכז, וחמישית ממי שמכנים את עצמם אנשי מרכז.
אילו עוד עמדות עשויות להגדיר מיהו שמאלני? יש בידינו נתונים על מה שמגדיר ישראלי כימני. בעיני הימין עצמו, התנגדות למדינה פלסטינית היא הסעיף הכי חשוב. הבא בתור אחריו הוא תמיכה ברפורמה משפטית. אם כך אפשר לומר: השמאלן אינו מי שתומך במדינה פלסטינית, כי כרגע יש מעט כאלה, אלא מי שאינו תומך ברפורמה המשפטית. כמובן - הגדרה כזאת מייצרת את הקושי ההפוך.
אם הולכים על מדינה פלסטינית, מתברר שיש מעט מדי שמאלנים, מה שאומר שצריך לדחוס את איזנקוט, שהוא לא בדיוק מקלון, למגירה מאוד צרה - אם רוצים לכנות אותו שמאלן. לעומת זאת, אם הולכים על התנגדות לרפורמה, המגירה תהיה גדולה ונוחה מספיק, אבל אז יתברר שיש בישראל יותר שמאלנים מימניים, מה שכמובן לא יעלה על הדעת. רוב הישראלים אינם תומכים ברפורמה המשפטית האגרסיבית והדרמטית שבה תומך הימין.
מה למדנו עד כאן? תומכי הקואליציה רוצים להגדיר את איזנקוט כשמאלן, כי שמאלן זה תואר שרוב הישראלים לא רוצים שמי שמחזיק בו יהיה ראש הממשלה. אבל להגדרה יש מגבלות מובנות. צריך לנמק אותה, ולא קל לנמק אותה. אם תאמרו "הוא בעד מדינה פלסטינית", הוא יאמר מה פתאום, ואלא אם יש הוכחות מאוד חותכות מהשנים האחרונות שעמדתו שונה, לא יהיה קל לשכנע בזה. אם תאמרו "הוא נגד הרפורמה המשפטית", הוא יאמר "בהחלט", ורוב הישראלים יאמרו "יופי, זה מה שגם אנחנו מרגישים".
מכאן נשאל: האם הישראלים מחשיבים את איזנקוט לשמאלן? זו כמובן שאלה מעגלית. אם אנחנו אומרים ששמאלן הוא מי שאחרים מחשיבים כשמאלן, ואז שואלים אם אחרים מחשיבים אותו כשמאלן, אנחנו נכנסים למעגל קסמים שאין לו ראש וזנב. ההיחשבות לשמאלן היא שעושה את האדם נחשב לשמאלן. כמו הידוען שידוע כי הוא ידוען, ואין מה להוסיף על זה.
ובכל זאת, בדקנו במסגרת הסקר של המדד עם חדשות 13. בדקנו בהצבת סולם: דרגו את איזנקוט מ-1 - שמאל עמוק - ועד 10 - ימין עמוק. הציון הממוצע שקיבל הוא 4.94. 49% מהישראלים דירגו אותו מ-1 עד 5 - השלבים הנוטים לכיוון שמאל. 35% מיקמו אותו בשלבים שנוטים לכיוון ימין. אבל שתי המנות העיקריות של המדרגים נמצאות באמצע, בדרגות 5 ו-6. לכן הממוצע שלו די קרוב לאמצע. מכאן - כל אחד יכול לפרש כרצונו.
אפשר לומר: כל מי שאפילו מילימטר משמאל לאמצע הוא שמאלן, ולכן נסכים שרוב הישראלים מסכימים שאיזנקוט שמאלן. ממילא תומכי הקואליציה מדרגים את איזנקוט בממוצע של 3.53, הרבה יותר קרוב למה שאפשר לקרוא לו שמאלן. כך שלשכנע את עצמם הם כנראה יכולים (ואולי גם זה חשוב: אם הם רוצים למנוע זליגת תומכים למפלגה שלו).
אפשר לומר: שמאלן הוא מי שממוקם בשמאל באופן מובהק, כמו דרגות 1 עד 3. אבל מי שעיקר הדירוג שלו נמצא באזורי האמצע - 56% מציבים את איזנקוט בדרגות 4 עד 7 - אינו שמאלן. הוא איש מרכז. ישראלים שאינם תומכי קואליציה מדרגים את איזנקוט בממוצע של 5.59, כמעט בדיוק במרכז. גם לשכנע אותם שהוא שמאלן ובכך לגרום להם לנטוש אותו, לא יהיה קל.
והרי זה איננו קרב על השאלה אם איזנקוט שמאלן. זהו קרב על השאלה אם לאיזנקוט אפשר להדביק את התג שמאלן. ניסיון, כמו שראינו, כבר יש. והוא יתגבר. ומצד שני, גם את זה ראינו, לא קל להדביק לאיזנקוט תוויות שליליות. רוב הישראלים מחבבים אותו. רוב הישראלים רואים בו דמות חיובית. זה לא אומר שיצביעו לו, זה לא אומר שיסכימו איתו. אבל לתעב אותו - כמו שחלק מהישראלים מתעבים שמאלנים - זה לא בטוח שירצו לעשות.
התרעות פיקוד העורף