לכולם יש היום בנק מטרות. לממשלה, לצבא, לבנקים, לחברות ההייטק. אפילו הילדים שלי כבר מדברים במונחים של יעדים, משימות ואבני דרך. אז סליחה, אבל גם לי יש בנק מטרות משלי. הוא לא מופיע באקסל. אין לו תקציב ואין לו ועדת היגוי. יש בו רק תקוות קטנות, שבשנים האחרונות הפכו, בלי שביקשתי, למטרות לאומיות.
המטרה העליונה שלי פשוטה: לצאת מכל זה בשלום. לחזור לשפיות. להתעורר לבוקר שאין בו התראה, כותרת דרמטית או הודעה דחופה. אני אפילו מתגעגעת לשעמום, כן, אותו שעמום שפעם רצינו לברוח ממנו. שהדופק יעלה בגלל מישהו שעקף אותי בכביש, לא בגלל עוד אירוע ביטחוני.
יש לי גם חלום קטן: שנחזור למצב שבו "מצב מיוחד" הוא מזגן שלא מקרר מספיק, או שבועיים של חמסין בלתי נסבל. סתם חיים מעצבנים. כמה הייתי שמחה להתלונן רק עליהם.
הלוואי שנעבור את מערכת הבחירות הבאה בשלום. בלי הסתה אינסופית, בלי השפלות, בלי שקרים שהופכים לנורמה ובלי צרחות שמחליפות ויכוח. אולי הפעם יקשיבו גם לאזהרות הנשיא. אולי נבחרי הציבור יבחרו לדבר בווליום סביר, לעצור רגע בין משפט למשפט, לספור עד עשר לפני שהם מגיבים, ולזכור שהם מייצגים גם אותי. אני רוצה להיות שוב גאה במי שמנהיג את המדינה שלי.
התרעות פיקוד העורף