לפי החוקה הטורקית, הנשיא מוגבל בדרך כלל לשתי כהונות. עם זאת, קיימים שני מסלולים עיקריים שעשויים לאפשר לארדואן להתמודד פעם נוספת: הקדמת הבחירות בהחלטת הפרלמנט ברוב של לפחות 360 מתוך 600 חברי פרלמנט במהלך כהונתו הנוכחית. במקרה כזה, לפי פרשנות המקובלת בקרב תומכי הממשלה, הוא יוכל להציג מועמדות נוספת. תיקון לחוקה, שיחייב רוב גדול יותר בפרלמנט או משאל עם, אם יושג הרוב הדרוש.
מרכז הכובד של קבלת ההחלטות בטורקיה עובר אט אט מארמון הנשיאות הלבן אל המעגל המשפחתי המצומצם. ארדואן, החושש ממעשי נקם פוליטיים ומחקירות שחיתות נגד משפחתו לאחר עידן שלטונו במידה ומפלגתו תפסיד בבחירות, פועל להציב את קרוביו בעמדות מפתח או לבנות עבורם הגנה באמצעות מוקדי כוח חיצוניים והמון כסף מסביב.
המעגל המקצועי: הטכנוקרטים של הכוח
במקביל לבניית המעגל המשפחתי, ארדואן בנה שדרת הנהגה מקצועית קשוחה, המורכבת מאנשים שצמחו עימו וצברו כוח עצמאי. הדמות הבולטת ביותר היא האקאן פידאן, לשעבר ראש המודיעין (MİT) וכיום שר החוץ. פידאן הוא האיש שמכיר את כל הסודות של טורקיה ושל משפחת ארדואן. הוא נתפס כטוען לכתר המנוסה, המסוכן והמתוחכם ביותר. ניסיונו בביון ודיפלומטיה וקשריו עם אירופה, איראן, רוסיה וסין הופכים אותו למועמד הטבעי של הממסד הביטחוני.
טורקיה פנימה: משבר האופוזיציה ואדישות הציבור
הצלחתו של ארדואן בבניית הירושה מתאפשרת במידה רבה בשל מצבה העגום של האופוזיציה הטורקית. לאחר הכישלון בבחירות 2023, ברית האופוזיציה התפרקה. מפלגת העם הרפובליקנית (CHP), מפלגת האופוזיציה הראשית, עסוקה במלחמות פנים, חקירות שחיתות פנימיות והליכים משפטיים נגד מנהיגיה, לרבות אקרם אימאמולו, ראש עיריית איסטנבול הפופולארי שניצח את מועמדו של ארדואן, זה שנתפס בעבר כתקווה הגדולה של המחנה החילוני. הציבור הטורקי, המותש מהמשבר הכלכלי (הלירה נעה סביב 46 לדולר), מגלה אדישות גוברת לזירה הפוליטית, מה שמאפשר לארדואן לנהל את מאבק הירושה כמעט ללא הפרעה חיצונית.
נהלי הבחירה הצפויים לשנת 2028: שימור המערכת הנשיאותית
הבחירות הבאות לנשיאות ולפרלמנט צפויות להתקיים במאי 2028. המערכת הטורקית, שעברה שינוי משמעותי ב-2017 למשטר נשיאותי ריכוזי, אינה צפויה להשתנות. הנשיא: נבחר ישירות על ידי הציבור לתקופה של חמש שנים. הפרלמנט: 600 חברי הפרלמנט נבחרים בשיטת ייצוג יחסי ברשימות מפלגתיות ב-87 מחוזות בחירה עם אחוז חסימה של-7%. האופוזיציה חוששת כי הממשלה תשתמש בחוקי "דיסאינפורמציה" ובוועדת הבחירות המרכזית (YSK) הנשלטת על ידה כדי לפסול מועמדים חזקים של האופוזיציה או להגביל את חופש הביטוי בתקופת הבחירות.
הערכה אסטרטגית, כיום נראים שלושה תרחישים מרכזיים: ארדואן מתמודד שוב באמצעות הקדמת הבחירות או שינוי חוקתי. ארדואן בוחר יורש מוסכם מתוך מחנה השלטון – כאשר שמו של הקאן פידאן מוזכר לעיתים קרובות כמועמד מוביל. מודל "המשכיות משפחתי –ארדואן נשאר המנהיג הפוליטי מאחורי הקלעים, בעוד שדמויות כמו סלצ'וק ביירקטאר, בילאל ארדואן או בראט אלבייראק מקבלות תפקידי הנהגה מרכזיים. בשלב זה אין אינדיקציה רשמית שזו התוכנית, אך היא נדונה על ידי חלק מהפרשנים כחלק מהאפשרויות לעתיד.
להלן, תסריט שלושת המועמדים הבכירים להחליף את ארדואן
נכון לאמצע 2026, תסריט הירושה הריאלי ביותר בתוך "ברית העם" אינו קרב ירושה מדמם, אלא בניית הנהגה משולבת, מפוצלת בין סמכויות ביצועיות לסמכויות רעיוניות-ציבוריות, כשארדואן משמש כ"אבי האומה החדש" המפקח מלמעלה. בתסריט זה, הנהגת טורקיה הבאה תיבנה משילוב של בילאל בנו והאקאן פידאן, בתמיכת חתניו.
לסיכום, אם ארדואן יבחר לנהל העברת שלטון מבוקרת שתבטיח את המשך דרכה של מפלגת AKP ואת שמירת השפעתו גם לאחר פרישתו, הקאן פידאן נחשב כיום למועמד בעל הסיכוי הגבוה ביותר להוביל את המחנה השלטוני. עם זאת, אין ודאות שכך יקרה, משום שהדבר תלוי בהתפתחויות פוליטיות, במצבו הבריאותי אישי של ארדואן, במערכת הבחירות הבאה ובמאבקי הכוח בתוך המפלגה. התסריט המשולב נועד לפתור את הפרדוקס של ארדואן: הצורך במנהיג חזק ומנוסה (פידאן), הצורך בפופולריות חוצת מחנות (ביירקטר), והצורך בהבטחת נאמנות קיומית למשפחה (בילאל). הצלחתו של תסריט זה תלויה ביכולתו של ארדואן לכפות את ההסדר על השחקנים השונים לפני שישלים את משימותיו הלאומיות והבינלאומיות וכנראה יעזוב את קדמת בימת ההיסטוריה לעמדת שליטה מפקחת ומבקרת.
התרעות פיקוד העורף