בתשעה ביולי חתמו רוסיה והרשות הפלסטינית על מזכר הבנות תמים למראה: שיתוף פעולה ארכיאולוגי לתיעוד דיגיטלי של אתרי מורשת. אלא שבין השורות מסתתרת מלחמת נרטיבים. בריכות שלמה ליד בית לחם, שאמת המים העתיקה שלהן הובילה מים לירושלים ולהר הבית בתקופת בית שני, ותל א-סולטן - יריחו המקראית - נכללים כעת בפרויקט רוסי שנתמך אישית על ידי פוטין ומוגדר כ"ארכיון אתרי אפריקה והעולם האסלאמי".
לא מילה על הקשר היהודי-מקראי של האתרים. זה לא מקרי: ההסכם נחתם רק שבועיים אחרי שסמוטריץ' ביקר בבריכות שלמה וטען שהעברתן לניהול פלסטיני הייתה טעות של אוסלו, ולאחר עימותים בנושא האתר בריכות שלמה. במילים אחרות, רוסיה מגייסת את מוסדותיה המדעיים כדי לעזור לרשות הפלסטינית "לשכתב" את ההיסטוריה של האתרים היהודיים ביותר בארץ ישראל כמורשת ערבית-מוסלמית בלבד.
הוא מתאר את מלחמות ישראל - העצמאות, סיני, ששת הימים, יום כיפור - באמפתיה כלפי מדינה שנלחמת על הישרדותה מול מדינות ערב שקיבלו נשק מברית המועצות. ספר הלימוד גם מצטט מנהיגים ערביים שקראו במפורש להשמדת ישראל. על מלחמת ששת הימים נכתב שבתוך 80 שעות בלבד הביסה ישראל צבאות בעלי יתרון גדול ממנה בכוח אדם ובציוד, וכבשה שטחים פי 3.5 משטחה שלה. פרק נרחב מוקדש לטבח 7 באוקטובר ולפשעי חמאס, כולל שימוש באזרחי עזה כמגן אנושי וגניבת סיוע הומניטרי לבניית תשתית טרור.
זו לא תופעה חדשה. כבר בטקס השבעתו כנשיא ב-2019 אמר זלנסקי שעל אוקראינה להיות "איסלנדיים בכדורגל, ישראלים בהגנה על אדמתנו, ויפנים בטכנולוגיה". בתחילת מלחמת אוקראינה-רוסיה ב-2022 חזר זלנסקי על אותו רעיון וקבע שהוא רואה בעתיד אוקראינה "ישראל הגדולה". עוד קודם לכן, ב-2014, פרסמה השגרירות האוקראינית בתל אביב סרטון שהשווה את מהפכת אירומיידן להקמת מדינת ישראל.
במאי 2017 הייתה אוקראינה בין 10 מדינות בלבד שהצביעו נגד החלטת אונסק"ו שהכחישה את הקשר הישראלי לירושלים, ובדצמבר 2018 הצביעה בעד גינוי חמאס באו"ם - בעוד רוסיה הצביעה נגד. ב-2021, במבצע "שומר החומות", הונפו דגלי ישראל ברחבי אוקראינה, ותופעה דומה חזרה על עצמה בעוצמה רבה יותר אחרי 7 באוקטובר 2023: דגלי ישראל הוקרנו במאות מסכי פרסומות בקייב וכן ראשי ערים הביעו סולידריות. במאי 2023 נמנתה אוקראינה עם המדינות שהחרימו את אירוע "יום הנכבה" באו"ם.
גם דעת הקהל האוקראינית עקבית: סקרי המכון הבינלאומי לסוציולוגיה בקייב מראים מגמת עלייה ברורה בתמיכה בישראל: בשנת 2017 נמדדה ב-52%-55% תמיכה בישראל; ב- 2022-2021 נמדדה תחושת סולידריות עם ישראלים מול פלסטינים ב-60%. ב-2023 עלתה התמיכה בישראל ל- 69% לעומת 1% שתמך בצד הפלסטיני. ברוסיה המגמה הפוכה לגמרי: רק כ-6% תומכים בישראל, לעומת כ-21% בפלסטינים.
הסיבה לכך טמונה בהקבלה שמציגים האוקראינים בין המצב הפוליטי-ביטחוני שלהם לזה של ישראל. אוקראינה, שנלחמת לבדה מול שכן גדול וחזק ממנה ומרגישה שהעולם אינו תמיד עומד לצידה, רואה בסיפור ההישרדות הישראלי תבנית מוכרת. לעומת זאת, רוסיה מחפשת בעלות ברית באזור ומעוניינת להחליש את ישראל ואת המערב. כך נוצר מצב שבו אותה מלחמה, בין אותן שתי מעצמות לשעבר, מולידה שני יחסים הפוכים לחלוטין כלפי ישראל - אחד בשדה הקרב הדיפלומטי והחינוכי, והשני בשדה הקרב הארכיאולוגי וההיסטורי.
התרעות פיקוד העורף